להט לבן - העשור הראשון

 כמעט שש שנים חלפו מאז הפוסט האחרון שלי בעפיצון.

היתה תקופה מורכבת, שינוים בסדרי העדיפויות, פחות זמן לעצמי ולתחביבים שלי ואולי גם קצת עייפות מהכתיבה. בחודשים האחרונים משהו השתנה. מצאתי את עצמי נכנס לבלוג וקורא בו בכל מיני שעות מוזרות, החשק לפתוח מקלדת ולכתוב מחדש התחיל שוב לקנן וכשקראתי שוב את הפוסטים הישנים שלי מלפני כמה שנים הרגשתי שיש בהם גרעין עניין אמיתי ולא רק אינפורמציה משעממת.

על הקרקע הזו התקבלה ההזמנה של איתי להט לטעימת העשור של להט לבן. איתי הוא ינן יקר שאני מאוד אוהב ושאחראי על לא מעט יינות ישראלים ומיזמים ישראלים כיועץ יין. לפני כעשור בערך החל לעשות יין בעצמו ביקב המשפחתי אותו פתח ואת ימיו הראשונים ליוויתי גם ב'עפיצון' של אותה התקופה.

בטעימה האינטימית שהתרחשה בבר המקסים "סטנלי" (שבו מעורב עמוקות אייל דרורי, ינן יקב עגור ויצרן ארטיזנלי של מגוון משקאות אלכוהוליים) סיפר איתי על תחילת דרכו עם היקב בשנת 2012.

הוא כבר כבן 40, אחריו 17 בצירים שבהם ייצר אינסוף ליטרים של יין וכשהוא ניגש לבציר הוא מרגיש שעם כל הניסיון העשיר שצבר, הפעם המשחק שונה לגמרי. כאשר שמך מופיע על התווית, הבחירות במהלך תהליך יצירת היין קשות יותר, אישיות יותר.

הכרם המקורי שממנו איתי ייצר את הלהט הלבן בין השנים 2012 - 2019 היה כרם ראש צורים מגוש עציון. כרם בגובה של 900 מטרים, מהטופ של הרי יהודה. הבלנד בשנים האלה הסתובב בעיקר במשחק שבין רוסאן ו-ויונייה. 

אקדים ואומר שהטעימה המרתקת חשפה עשייה מדוייקת, חושבת, שמבטאת בצורה עמוקה את שליישית מרכיבי ה'טרואר' - הינן, תנאי הבציר והכרם.

התקופה הראשונה - תקופת הרוסאן וה-ויונייה מראש צורים

2012 - בציר הבכורה. היין נפתח עם ריחות של שעווה שהחתחלפו בניחוחות של תפוח ואגס. הפה מלא פרי ועשיר, אך חסרים ליין עוד מעט שלד וחומצה שיחזיקו אותו שנים קדימה. מופע נפלא ליין ישראלי בן 10 בבצירו הראשון.

2013 - מאופק ביחס ל-2012 עם חיזור מקסים ומינרליות נהדרת. הפה רענן עם חומצה ואחיזה טובה. נהדר.

2014 - דומה מאוד לשני הבצירים הקודמים, אבל עם גוף רזה יותר ועם יותר מיקוד של הפרי. טעים מאוד בשלב זה של חייו.

התקופה השנייה - פלירטוט עם סוביניון בלאן

בבציר 2015 החליט איתי להכניס מעט סוביניון לבלנד. בציר 2015 היה בציר רע במיוחד בעקבות גלי חום משמעותיים וסופות חול ענקיות שהפכו את הבציר למורכב מאוד. איתי חיפש להכניס מעט רעננות ליין וחשב שהסוביניון ידע לתת את זה. כניסה זו מסמלת מהפך בהתפתחותו של הלהט הלבן. היין הפך לקליל יותר ולבעל מורכבות ארומטית. הקהל קיבל את השינוי בהתלהבות והסוביניון נכנס יותר ויותר לבלנד.

2015 - אף מקסים. לצד ריחות התפוח והאגס, מתווספת לאף ארומה פרחונית נהדרת. בפה היין משחק משחק של ניגודים: בין הפרי והמורכבות של הרוסאן לרעננות שהסוביניון מצליח להכניס פנימה.

2016 - הסטיק נשבר עוד קצת לכיוון הסוביניון. באף דשא קצוץ וליצ'י. הפה יותר רזה ומהודק מה-2015.

2017 -הכי טוב עד כאן. האף מאוד רענן, עם פרי ראשוני, אבל עם יותר מינרליות ועניין. הפה עם חומצה נהדרת וסיומת ארוכה. יין נהדר!

2018 - בציר הפרידה מהרי יהודה הלם את המאורע והיה בציר מחורבן למדי. הבציר התאפיין בלחות מאוד גבוהה שהובילה בתורה ליבול נמוך, לפרי רב שנפסל ביקב והיין נראה בהתאם, עם חומצה נמוכה יותר ואף מעט שטוח.

2019 - 2022 - המעבר לגליל!

בשנת 2019 הבשיל המהלך אותו איתי תיכנן מאז הקמת היקב: הסתמכות על פרי מהגליל, מקום מושב הינן והיקב.

2019 - שנה נהדרת ויין נהדר. האף מחוזר ולימוני עם עוצמות ורעננות בולטת. הפה חומצי וליניארי עם נפח מרשים. יין נהדר  ומתחרה מוביל ברשימת היינות הטובים בטעימה. 

2020- שנה רצופה אתגרים וקשיים. החל מהקורונה שהיכתה בעוז בכולנו וגם באיתי, דרך בציר מורכב מאוד שהוביל ליין פחות מוצלח. האף מרגיש מעט עייף ו'מבושל'. הפה עוד מצליח לשמר רעננות של פרי, אבל זה בא על חשבון המורכבות שהופיעה בבצירים הקודמים. טרואר כבר אמרנו?

2021 - קווי הדמיון לבציר 2019 ניכרים כבר מההתחלה. הפרי רענן ומעט בשל, אך עם לא מעט חומצה שתחזיק אותו שנים קדימה. הפה נהדר מלא פרי וליניארי. 

ואיך אפשר בלי לטעום את להט אדום 2021? - הרוב המוחלט סירה, והיין הזה הוא פשוט ממתק אמיתי. מעושן, פרחוני, בשרי וסקסי עם חמיצות נהדרת ופרי דובדבני נפלא. וואו כמה שזה טעים.