יקב Long shadows

לכל אזור יין יש את האושיות שלו.

אנשים שבלעדיהם, לטוב או לרע, האזור היה נראה אחרת לגמרי.  אלן שופ הינו אחד מאלה בוושינגטון. שוף ישב במשך כ20 שנה על כסא המנכ"ל של קבוצת שאטו סנט מישל שתחתיה נמצאו גם Colmbia Crest. תחת ניהולו גדלו מכירות הקבוצה מ5 מליון דולר, ל175 מליון דולר, כאשר בדרך הפכה הקבוצה לשם המוכר כמעט בכל מדינה בעולם. יינות הקבוצה מככבים במסעדות ותחת קטגוריית יינות הValue, ובדרך מיצבו את וושינגטון כאזור יין המוכר בעולם בעיקר ביינותיו היומיומיים.

לאחר שפרש מהקבוצה הקים  שופ את Long shadows. הפילוסופיה של היקב ייחודית. הרעיון הוא לקחת ייננים מהשורה הראשונה בעולם, ולתת להם את האפשרות להכין יין מהטרואר הוושינגטוני, סוג של של All Star Winery אם תרצו. בכדי לאפשר זאת, היקב מצויד בציוד טכנולוגי מדהים, המאפשר לייננים הכוכבים ללוות את היין במהלך השלבים השונים של הכנתו מרחוק, ולפעמים גם לקבל החלטות ולשלוט בפרמטרים השונים מהבית. בנוסף כאשר הינן האחראי לתהליך מתחילתו ועד סופו הוא ארמין ז'יל, הגר בוואלה וואלה.

כבר מהפתיחה, אם הנוף המרשים, המבנה העצום והיצירות של צ'יהולי היה ברור לי שהגענו ליקב אולטרה מודרני. ג'ס המארחת קיבלה את פנינו וליוותה אותנו לסיור במקום ולטעימת חבית של הFeather ושל ה Sagii. כל היינות מיושנים בעץ חדש (מה שהיה ניכר היטב בטעימה שלהם), כאשר רובם  מאופיינים במיצוי פרי גבוהה יחסית.

היינות:
Poet's leap 2011 - ריזלינג המיוצר על ידי ארמין ז'יל. 2011 הייתה שנה קרה מאוד באזור, מה שהפך חלק ניכר מהלבנים שנתקלתי בהם באזור, ליינות חומציים מידי וחד מימדיים. כאן היין הראה מינרליות יפה, לצד פירות לבנים וחמיצות שממשיכה גם בסיומת. סך הכל ריזלינג טעים ונגיש. היין הוא תמורה לא רעה ל20 הדולרים שהוא עולה.

Saggi 2008 - היין הטוסקני של היקב שהוא בלנד של קברנה, סנגו'בזה ומעט סירה. הסנגו'בזה נותן ליין את החמיצות האופיינית, כאשר הקברנה נותן את הגוף ואת השרירים. באף היין מראה הרבה דובדבנים, פרי אדום וקפה (עץ חדש כבר אמרנו?), כאשר הפה ממשיך את הקו. סך הכל יין אוכל טוב, הבעיה שב50$ שהוא עולה אפשר למצוא טובים ממנו.

Feather 2008 - רנדי דון נחשב, ובצדק, לאחד מהטובים שבייני הקברנה בארצות הברית. רנדי ידוע בסלידתו מאלכהול ובתפיסה המקדשת יינות אלגנטיים, אדמתים ומינרליים. היין שעליו הוא חתום ביקב מתאפיין במאפיינים דומים. האלכהול נמוך יחסית (14.2), האף מורכב ומלא בעץ, פרי אדום ומעט ירקרקות קסיסית, והפה מלא ועשיר עם חמיצות טובה. היינות של דון צריכים הרבה זמן כדי להגיע למלוא הפוטנציאל שלהם, וסך הכל נראה שאחרי שהעץ ירגע היין הזה יהיה שתייה טובה. אם להקדים את המאוחר, היינות של רנדי מנאפה טובים בהרבה, ובהם המינרליות בולטת הרבה יותר.

Pirouette 2008 - בלנד בורדלזי. במחברת שלי מילת המפתח הייתה המון. המון אלכהול, המון עץ, המון פרי בשל והמון טאנינים. בקיצור - לחובבי ההמון.

Pedestal 2009 - מישל רולן חתום על היין הזה (ועל שמו הצנוע). מרלו (כמובן) מאוד שרירי, בשל ועוצמתי. הטעמים והריחות הולכים לכיוונים של אוכמניות ושזיפים, יחד עם המון שוקלד. העץ היה משולב טוב. לי אישית הוא היה קצת עוצמתי מידי, אבל נראה כי בעוד כמה שנים היין הזה יכול להיות חוויה לא רעה בכלל.

Sequal 2009 - ג'ון דובל היה הינן של  Penfolsa Grange אחד מיקבי האייקון של אוסטרליה. הSequal הוא 100% סירה עוצמתית ומתובלת המקבלת גם המון המון עץ. אני ממש לא אהבתי.

סה"כ פרויקט מעניין. אני אישית חשבתי שהיינות היו טכניים מידי, והיה חסר אופי שייקח אותם למקום אחר.



תגובות

רשומות פופולריות