טעימת קריניאן
בחיפוש אחר זהותו של היין הישראלי המודרני, גם שמו של הקריניאן עלה על סדר היום. קריניאן הוא מהזנים הנפוצים ביותר בעולם. הסיבות לכך הן עמידותו הרבה למחלות, היבול העצום לדונם וכך שזהו זן קל לגידול. מסיבות אלה נפוץ הקריניאן באזורים רבים שמאופיינים בגידולי "מסות" כמו ספרד, דרום צרפת וגם ישראל (כאן רק בשנים האחרונות הוא איבד את הבכורה לקברנה והוא המקור העיקרי לתירוש).
בשנים האחרונות יננים רבים שחיפשו לייחד את יינותיהם הבינו כי לקרינאן יש פוטנציאל לייצר יינות מיוחדים ומרתקים כאשר מכניסים אותו למשטר גידול וממעטים בהשקייה. פריאורט, אחד מאזורי היין האחרונים ש"התגלו" על ידי ציבור חובבי היין העולמי, מתהדר ביינותיו הגדולים באחוזים לא מבוטלים של הזן, שם הוא מעורבב יחד עם ענבי קברנה וסירה המוכרים יותר. גם בישראל שוחררו בשנים האחרונת מספר יינות מרתקים על בסיס הזן שמצליח בארץ לתת אופי אמיתי של הזמן והמקום.
התכנסנו בפורום של שרון ואסף לטעימת רוחב של הזן. בטעימה היו נציגים מסרדיניה, ישראל, ספרד וצרפת.
הרחה ראשונה ויש המון עץ איכותי, קפה, ומוקה. ניעור משחרר פרי אדום רענן ומאוד מהודק. הפה מלא ועשיר עם גוף בינוני + וטאנינים טובים. Ferrer Bobet 2009 שהגיע יחד איתי מאחד הטיולים לספרד. מדובר באחד מהיקבים המסקרנים ביותר בפריאורט שהוקם על ידי לא אחר מאשר סרגיי פרר שהוא הבעלים של Monvinic וראול בובט שהיה הינן הראשי של יקב הענק טורס, והיום הוא משמש כמנכ"ל היקב. יין מצויין שנמצא כרגע בשלב בו העץ משתלט עליו, אבל בעוד כמה שנים נראה שהוא יהיה חוויה מהנה מאוד.
הכוס השנייה מעלה חיוך. ריחות חזקים של אנומליות ברטית, לצד פרי דודבני ואלגנטי. הפה ממשיך את הקו עם גוף בינוני, חמיצות טובה ופרי אדום. טעים! התווית שנחשפה הייתה Mia Luce rosso 2010 מהיקב הקטן והביתי של קובי ארביב שהיום משמש כינן נוסף ברקאנטי. המקור לפרי הוא מכרם הבעל שממנו רקאנטי מכינים את יין הפרא שלהם. היו כאלה שטענו שהיין ברטי מידי אולם אני חושב שהברטיות כרגע היא בדיוק במידה, מוסיפה למרוכבות, אך לא משתלטת על היין.
רקאנטי, קריניאן פרא 2009. הבציר הראשון של מה שנראה שהולך להיות אחד מיינות הקאלט הישראלים. היין הזה הוא אולי המבשר הראשון של פילוסופיית האלגנטיות שאותה מוביל יקב רקאנטי בשנים האחרונות. הפרי מגיע מכרם בעל (כלומר בלי מערכות השקייה) שנטוע בשטית ההדלייה שכבר לא נפוצה בכרמים מודרנים. את היין הזה פגשתי פעמיים בשנת ההשקה שלו וכבר אז ראו את הפוטנציאל למרחוק. היין היה מעט קשה וטאני, אך מתחת למעטה הקשיחות היה בו יופי אמיתי. המפגש האחרון הציג פרופיל שונה לחלוטין. הטאנינים הרבה יותר מרוככים והיין מציג פרי מצויין ואלגנטי. שתינו אותו בארוחת צהריים משפחתית עם מה שנשאר מבקבוק מירון של הרי גליל שאותו פתחנו בלילה הקודם. ההשוואה בין שני פילוסופיות היננות היתה לפתע כל כך חדה. אחרי הרקאנטי המירון פתאום היה כל כך מתקתק ומנופח עד שאף אחד לא סיים אותו.
בשנים האחרונות יננים רבים שחיפשו לייחד את יינותיהם הבינו כי לקרינאן יש פוטנציאל לייצר יינות מיוחדים ומרתקים כאשר מכניסים אותו למשטר גידול וממעטים בהשקייה. פריאורט, אחד מאזורי היין האחרונים ש"התגלו" על ידי ציבור חובבי היין העולמי, מתהדר ביינותיו הגדולים באחוזים לא מבוטלים של הזן, שם הוא מעורבב יחד עם ענבי קברנה וסירה המוכרים יותר. גם בישראל שוחררו בשנים האחרונת מספר יינות מרתקים על בסיס הזן שמצליח בארץ לתת אופי אמיתי של הזמן והמקום.
התכנסנו בפורום של שרון ואסף לטעימת רוחב של הזן. בטעימה היו נציגים מסרדיניה, ישראל, ספרד וצרפת.
פרי אדום מאוד רענן, אלכהולי מעט עם קצת פלפל שחור. ארוך מלא ומעט מתקתק. הימרתי ישראל ואכן היה מדובר ב סומק, קריניאן 2005 - שברק הבעלים והכורם של היקב הביא איתו לטעימה. מפתיע אותי כל פעם מחדש כמה לאט ובחן היינות של סומק מתבגרים. היין כבר בן 8 והוא רק מתחיל להתקרב לשיא. מומלץ לחובבי יינות ה- Fruit Driven
אף עמוק, פרי אדום שחור, עם קצת פלפל ומעט ריחות של גבינה. אחרי האף הכל כך מיוחד, הפה עייף ומתקתק עם טאנינים חלשים ובלי נוכחות. התווית חשפה כי מדובר בMontessu 2009 בלנד מסקרן של קריניאן, סירה, קברנה סובניון, קברנה פרנק ומרלו מגפנים זקנות בסרדיניה. היקב שייך לבעלים של לא אחר מססיקיה וזכה לתשבוחות רבות. יכול להיות שהבעיה הייתה עם הבציר/בקבוק, אבל אותי הוא ממש לא שכנע
שערות סבתא, קולה, אמוניה וחימצון. הפה אדום ומתוק, מתוק מתוק. ממש לא הכוס יין שלי. מדובר ב Les Bois des Merveilles 2010 , יין מדרום צרפת המיובא לארץ על ידי ipVinum של אורי כפתורי. אולי היין היה פגום, אבל הוא היה פשוט מחריד.
הרחה ראשונה ויש המון עץ איכותי, קפה, ומוקה. ניעור משחרר פרי אדום רענן ומאוד מהודק. הפה מלא ועשיר עם גוף בינוני + וטאנינים טובים. Ferrer Bobet 2009 שהגיע יחד איתי מאחד הטיולים לספרד. מדובר באחד מהיקבים המסקרנים ביותר בפריאורט שהוקם על ידי לא אחר מאשר סרגיי פרר שהוא הבעלים של Monvinic וראול בובט שהיה הינן הראשי של יקב הענק טורס, והיום הוא משמש כמנכ"ל היקב. יין מצויין שנמצא כרגע בשלב בו העץ משתלט עליו, אבל בעוד כמה שנים נראה שהוא יהיה חוויה מהנה מאוד. 
הכוס השנייה מעלה חיוך. ריחות חזקים של אנומליות ברטית, לצד פרי דודבני ואלגנטי. הפה ממשיך את הקו עם גוף בינוני, חמיצות טובה ופרי אדום. טעים! התווית שנחשפה הייתה Mia Luce rosso 2010 מהיקב הקטן והביתי של קובי ארביב שהיום משמש כינן נוסף ברקאנטי. המקור לפרי הוא מכרם הבעל שממנו רקאנטי מכינים את יין הפרא שלהם. היו כאלה שטענו שהיין ברטי מידי אולם אני חושב שהברטיות כרגע היא בדיוק במידה, מוסיפה למרוכבות, אך לא משתלטת על היין.
קצת מאותו העניין:
רקאנטי, קריניאן פרא 2009. הבציר הראשון של מה שנראה שהולך להיות אחד מיינות הקאלט הישראלים. היין הזה הוא אולי המבשר הראשון של פילוסופיית האלגנטיות שאותה מוביל יקב רקאנטי בשנים האחרונות. הפרי מגיע מכרם בעל (כלומר בלי מערכות השקייה) שנטוע בשטית ההדלייה שכבר לא נפוצה בכרמים מודרנים. את היין הזה פגשתי פעמיים בשנת ההשקה שלו וכבר אז ראו את הפוטנציאל למרחוק. היין היה מעט קשה וטאני, אך מתחת למעטה הקשיחות היה בו יופי אמיתי. המפגש האחרון הציג פרופיל שונה לחלוטין. הטאנינים הרבה יותר מרוככים והיין מציג פרי מצויין ואלגנטי. שתינו אותו בארוחת צהריים משפחתית עם מה שנשאר מבקבוק מירון של הרי גליל שאותו פתחנו בלילה הקודם. ההשוואה בין שני פילוסופיות היננות היתה לפתע כל כך חדה. אחרי הרקאנטי המירון פתאום היה כל כך מתקתק ומנופח עד שאף אחד לא סיים אותו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה