מהפכות נפגשות TAKE5

לדרך היין ויקבי רמת הגולן מקום של כבוד בהיסטוריה המתהווה של תעשיית היין הישראלי. משפחת שקד הפכה ב20 השנה האחרונות לסנדק של תעשית היין בארץ, כאשר היא מייבאת ומשווקת יינות מדהימים מהעולם כולו, ומגדלת במרתפיה ובחדרי הטעימות שלה דור אחר דור של שרוטי יין. מהצד השני של המתרס קשה לחשוב על תעשיית היין הישראלית מבלי לחשוב על יקבי רמת הגולן, היקב החלוצי ששינה את מפת היין בישראל.

היסטוריית היין שלי קשורה קשר הדוק לשני הענקים.

התקופה היא פסח 2004 כאשר אמא שלי קיבלה מהעבודה בקבוק של ירדן קברנה סובניון 2001. התווית שידרה קצת הר חרמון, אבל המשקל של הבקבוק והטעם המשובח שלחו אותי למורד של דרך ארוכה ומענגת בעולם היין. את דרך היין פגשתי עמוק יותר במורד הדרך כשהתחלתי להרוויח מספיק בשביל התחביב היקר. הסניף בנס ציונה הפך לסוג של בית שני, כאשר במהלך השנים הרגשתי איך אני גדל ומתפתח דרך היינות שטעמתי וקניתי שם.

אירוע "מהפכות נפגשות" הוא הזדמנות מצויינת להרים כוסית , ולהתעדכן עם שני הענקים. זה לא סוד שבשנים האחרונות הטרנד וטעם הקהל הישראלי הולך רחוק מהסגנון שיינות רמת הגולן ידועים בהם, אולם תמיד נחמד לטעום מה חדש בממלכה של שיינפלד. 

רשמי טעימה מלאים לא יהיו כל כך , הפורמט והחברה לא ממש איפשרו זאת, אולם חוויות ותחושות כן :)

ירדן בלאן דה בלאן 2007 ו Louis Roederer Brut NV, Champagne - הירדן נמצא כנראה לבדו בפסגת היינות המבעבעים בארץ. אני אחטא ואומר שבנקודת הזמן הזו של טעמי האישי הוא היין שאני הכי אוהב ביקב. ה2007 מציג כרגע פרי לבן מדוייק, עם שמריות נעימה וחמיצות מעולה. הרודר טעימה מאוד. מרגישה יותר בשרנית ומלאה מהירדן, אבל היא גם עולה פי שלוש. 

ירדן קצרין שרדונה 2011 ו- Olivier Leflaive, St Aubin Premier Cru 2008, Bourgogne France. נהיה אופנתי בזמן האחרון לשנוא את הירדן קצרין. הבצירים האחרונים היו כל כך עתירי עץ, כך שהיין הרגיש טבוע בחמאה. 2011 מציג משהו אחר. עדיין יש לא מעט עץ, אבל הוא מרגיש הרבה יותר מאוזן מבצירים קודמים. הלפלב הוא בורגון קלאסי עם אף מרשים של מנרליות ופרי לבן. הפה לעומתו  מרגיש כרגע "עצי" וכבד אבל כנראה שזה יירגע בשנים הקרובות. בסך הכל הפתעה נעימה מכיוון רמת הגולן.

ירדן מלבק 2010 ו- Chateau Lagrezette, Cahors 2009, France. המלבק הוא השחקן הטרי ביותר בסדרת ירדן. האמת שהוא הפתיע אותי. ציפיתי שיקב כמו רמת הגולן ישחרר פצצת פרי שתפרק לי את החך, אולם הייין היה פשוט, מאוזן ובעיקר טעים. אדמתיות , פרי אדום בלי מורכבות גדולה ובלי מתיקות מתפרצת. אחלה יין!. היין מקוהור הוא מהייבוא החדש של דרך היין. ספצפית הבציר הזה היה לא שתי בעליל. טאנינים מטורפים ומרירות משוגעת שעטפה הכל הבהירו שאין מה להתקרב למפלצת הזו בזמן הקרוב. 

ירדן, סירה כרם מורדות אביטל, 2007, מגנום ו- Domaine Alain Graillot, Crozes Hermitage 2011 Magnum. הכוונה הראשונית הייתה להטעים את בציר 2007 מהרמיטז', אולם איכשהו בסוף נפתח בציר 2011. אף של סירה טיפוסי לעמק הרון, פרחוני, מעושן ומתובל. הפה לעומת זאת צעק שאין מה להתקרב ליין הזה. טאני, מר וצעיר. לעומתו הירדן היה היין היחיד בערב הזה שלא הצלחתי לשתות. הוא היה מתוק בצורה מטורפת והרגיש חסר מבנה כמעט לחלוטין.

ירדן קברנה סוביניון כרם אל רום, 2007, מגנום ו - Almaviva 2010 Magnum, Chile . הירדן הוא יין טוב, כנראה שאפילו טוב מאוד. מבנה, מרקם, מורכבות, אבל לי הפריע מאוד המתיקות המאוד בולטת של היין. לא מוגזם כמו הסירה, אבל עדיין מתקתק מידי. אולי בעוד כמה שנים המתיקות הזו תירגע. מולו היבוא  מצ'ילה היה טוב אבל חסר עניין. ציפיתי לקצת יותר מהתווית, אבל אולי בעוד כמה שנים הוא אכן יספק יותר.

ירדן, מרלו כרם תל פארס, 2005, דאבל מגנום ו- Chateau Grand-Mayne, Saint-Emilion Grand Cru Classé 2005 Double Magnum. יש לי חיבה למרלו של רמת הגולן. כנושא הדגל האמריקאי בארץ , איפשהו נשכח המרלו מול האח הגדול והשרירי שלו. בשנה שעבר הטעימו כאן את בציר 2002 שהיה כל כך מקסים שמבחינתי הוא היה כוכב הטעימה. המרלו הזה היה טוב. רך, נעים, מתמסר, אבל גם חסר אופי ייחודי. משהו שיגרום לי לזכור אותו . מולו הנציג מבורדו היה טוב מאוד אבל קצת אמריקאי ומתחנף. צבע עוצמתי, אף עם המון פרי ובפה מרגיש שרירי ומחוספס. יין טוב, אם כי מעט חסר נשמה.

ירדן, קברנה סובניון 2010 ו- Robert Mondavi Winery Cabernet Sauvignon Napa Valley 2010, California. שני בלוקבאסטרים. בפינה הכחולה לבנה נמצא יין שהגדיר תעשייה שלמה והפך בדרך את הזן לננטע ביותר בישראל (למרות שהשמועה אומרת שמקריניאן אפשר לעשות אחלה קברנה זני :)), וממול התווית המקבילה של אחד היקבים הוותיקים בנאפה. הירדן היה טוב, כראוי לתווית. הפתיע אותי שלמרות החום הרב של 2010, הוא לא היה בשל מידי. ממול הבנצמארק מנאפה נטעם בדיוק כמו שבנצמארק מנאפה אמור להיטעם. בלוקבסטרים כבר אמרנו?