טרואר לבן?

אני אוהב לחשוב על יין כתבנית הנוף האנושי והאקלימי של האזור. הטעימה שאסף ושרון ארגנו הלכה בדיוק למקום הזה, טעימה של יינות לבנים מאזורי יין שידועים בעיקר ביינותיהם האדומים. השאלה שהטעימה מעלה פשוטה, האם יש איזשהו קשר בין הלבנים לאדומים מאותו האזור? האם יש דבר כזה טרואר "לבן" או "אדום"?

אחד הסיפורים המפורסמים על אנג'לו גאיה מתמקד בנטיעות השרדונה שלו. איפשהו בשנות הבנייה של היקב המהפכני הזה הוא החליט לעקור כרמים שלמים של נביולו מחלקות נחשבות ולנטוע בהם שרדונה. היו כאלה שקראו לו משוגע, אבל היום השרדונה של גאיה נמכר ברמת מחירים (ולפחות מהטעימה שאני טעמתי גם ברמת איכות ) שלא מביישת חלקות נחשבות בבורגון.

בושרה התחתונה, אני לא חושב שהצלחנו להגיע למסקנות נחרצות בנוגע לטעימה. כן למדנו שהפרמטר החשוב ביותר באיכות היין, הוא האיכות הכללית של היקב והאזור, אבל היה ערב כפי ומהנה.

כרגיל הפורמט עיוור, ההפתעות רבות - ולפחות חלק מהיין היה מצויין.
עוד על הטעימה אפשר למצוא אצל שרון

ונעבור ליין,

1. פרופיל מינרלי אתרוגי מאוד רענן. הפה מראה גוף בינוני וסיומת קצרה. כתבתי שהיין הוא יין "בייגלה", כזה שמרגישים שחסר משהו בMid palate. סה"כ אף נהדר, עם פה שלא ממש מתיישר לרמה. החשיפה גילתה שמדובר ב 2012 Cordero di Montezemolo Langhe Arneis לבן יומיומי מפיימונטה מזן הArenis שיהיה ידוע בעיקר ביכולת שלו לעדן מעט את הנביולו, הכוכב הגדול של פיימונטה. (נמכר באזור ה85 שקלים בארץ, ייבוא של הכרם).

2. רחרוח אחד החזיר אותי לנגריות מילדותי. פשוט ריח משוגע של נסורת יחד עם טרופיות של אננס ופסיפלורה. הפה עצמו מחריד, עם מרירות גבוהה וגוף שמן. Baigorri Blanco Fermentado en Barrica 2010
 יין נוראי, ממש ערס ספרדי שהחליט להוציא את כל השרשראות החוצה. אולי מתישהו בעתיד הוא יתעשת, אבל   כרגע החוויה היא פשוט עצית מידי. היקב עצמו אולטרה מודרני ומתחבר למגמת המודרנזציה שעוברת על ריוחה. היצור עצמו מתגאה בשיטות גרביטציה כאלה ואחרות, אבל העץ פשוט מוחק הכל. (ייבוא אישי של שרון. נמכר באירופה באזור ה15 יורו)

3. אפרסק עדין, קצת דבק, עם מינרליות נחמדה ברקע. הפה מאוד עדין, אם עץ נוכח. לי הוא הרגיש מעט אנמי, אבל כשהתווית נחשפה די נדהמנו לגלות שמדובר בויינייה מרמת הגולן. מדובר באורטל ויונייה 2011 ששונה משמעותית מהיינות ויונייה שטעמתי בארץ. (היקב משווק על ידי דרך היין, נמכר באזור ה110 שח)

4. אוף.. זה טוב! אפרסק, מנגו, פיטנגו, לימון ואפילו המינרליות החמקמקה של שתן חתולים. הניחוש מיד הלך לסובניון בלאן. הפה נותן כרגע חמיצות גבוהה מאוד, שמגובה בפרי ובנפח שכנראה מגיע מחבית. שימוש נכון מאוד בעץ ביין הזה תורם לנפח ולמורכבות, אך לא משתלט על היין. ההגיון הצביע על בורדו, ואכן מדובר ב2010 Chateau Olivier Blanc
 . יין נפלא שכנראה נפתח הרבה לפי זמנו. המחיר עדיין הגיוני באירופה (באזור ה 150 ש"ח) ומראה שזה אולי הזמן לקנות קצת לבנים מבורדו, לפני שהסינים מבינים כמה זה טעים...

5. חימצון עז שמתגלה בגבינה בשלה, פטריות וסרחון כללי ונחמד. הפה מרגיש קצת רזה עם המון עץ נוכח. היין ממש בסוף דרכו כאשר החיך משווע לקצת חמיצות שתאזן את הכבדות .  Domaine Remizieres Cuvve 
Christope 2006 יקב לא הכי מוכר מצפון הרון, מטרואר שיינותיו הלבנים הגדולים מתומחרים במחירים משוגעים. הבקבוק הזה נקנה באירופה ב20 יורו וכנראה רחוק מאוד מלייצג את האזור.

6.שילוב משגע של טרופיות, עם פרי לבן ומינירליות גירית. הפה מאוד חומצי וחד עם נפח מעולה. יין שבשלב זה מציג פרופיל מאוד מוחצן חד וברור אם כי נראה שיש שם הרבה חומר שיקח אותו  קדימה. אהבתי מאוד. הניחוש לגבי הזן שוב הלך לסובניון בלאן והחשיפה גילתה שמדובר בלא אחר מאשר poggio Alle Gazze dell'Ornellaia 2011. סובניון בלאן, עם נגיעה קטנה של ויונייה של היקב הענק הזה מטוסקנה. 60 יורו עולה התענוג, כך שלא בטוח שזו הקנייה הכי טובה שאפשר למצוא במחיר הזה, אבל יין מעולה.

תגובות

רשומות פופולריות