בורדו, גדה שמאלית
מאז תחילת המאה מנסים במקומות שונים בעולם, בדרגות שונות של הצלחה, לחכות את הסגנון הבורדולוזי. הזנים ניטעו
בכל פינה, היינות החלו לצבור מוניטין וחלקם גם התעלו במחירהם על המקור. במקביל לתהליך זה ברבע האחרון של המאה ה20 החל להתפתח שוק יין גלובלי ותוסס שבו אזורים חדשים עלו על מפת היין העולמית. צרכן היין הממוצע (שגובה בעלייתם של טועמי היין המקצועיים) ממדינות העולם החדש ביכר יינות עגולים ובשלים שהתיישנו בהרבה עץ מה שגרר יינות בעלי גוף ומבנה מלאים. מטעימה אמריקאית באחד מהיקבים בהם ביקרתי בוואלה וואלה קראה לזה "The Coca-Cola palte", מרמזת לרוב הגדול של צרכני היין האמריקאים שצריכים בעיטה מתוקה בפה כדי לאוהב את היין ולשחרר את הארנק.
במקביל לבינוניות העולמית הזו הפכו בורדו ובורגון לסמל סטאטוס שהעלה את המחירים קרוב מאוד לשמיים. בכדי להמשיך, למכור ולקבל ציונים טובים, החלה גם בבורדו מהפכה. מלבד המחירים שהאמירו, האיכות עלתה משמעותית וסדרה של בצירים חמים יחסית הביאו גם את המכה של עולם היין, קרוב קצת יותר לבון-טון העולמי.
אני אישיתי פחות התחברתי עד אתה לאזור. המחירים המאמירים והעבודה שצריך לפחות עשור לפני שמתחילים להנות באמת מיינות בורדו אמיתיים שלחו אותי לאזורים אחרים, פחות מתויירים ברחבי העולם, אולם ככל שהטעם שלי הולך ומתפתח, אני לומד שלבורדו אמיתי אין כמעט תחליף.
היינות לטעימה נבחרו בקפידה. המטרה הייתה לחשוף את הפורום לשלל תתי האזורים המרכיבים את הגדה השמאלית, ולנוע על רמות הדרוג השונות של האפליסיון. כמו כן היינות נבחרו מבצירים שכבר אמורים להתחיל להיות נגישים, מה שאומר גיל של לפחות עשור ומעלה.
קצת על הבצירים
2000 - אולי בציר המאה. בציר "מושלם" מהטובים ב60 השנה האחרונות.
2001 - שנה טובה ועקבית
2002 - בציר קר יחסית. הביא ליינות אלגנטיים וקלאסיים.
2003 - חם מאוד, אם כי התקרר מאוד לקראת סוף הבציר. אחד הבצירים השנויים ביותר במחלוקת בבורדו.
פרטים רבים על בורדו, הבצירים, היקבים והיינות אפשר למצוא אצל בוב
ולפירוט בהרחבה:
1. יש בבורדו אלפי יקבים, ורק פרומיל שלהם מדורג. הנציג שלהם בטעימה הזו היה Tour Blanquet Saint-Estephe 2002. אף קצת חם עם עץ שוקלדי והמון ירוק (הזכיר לי גראס). הפה מעט רזה ורך עם חמיצות טובה ובלי יותר מידי פרי. יין טוב מאוד לאוכל, אני אהבתי (באזור ה20 יורו בחו"ל).
2. 2003 Chateau Desmirail, Margaux אף עמוק עם שקולד, פרי שחור מעט שזיפי וחרובי ואדמתיות משגעת. הפה רזה וקצת מימי. יין מאכזב שמייצר ציפייה גדולה מאוד באף שלא מגובה בפה. אומרים ש2003 הפרידה בבורדו בין הילדים לגברים. נראה לי שכאן אין ספק מה התוצאה :)
3. 2001 Baron Philippe de Rothschild Chateau d'Armailhac, Pauillac רחרוח אחד מלמד על הגיל. גבינה, זיתים שחורים, אדמתיות ואלכהול בפה הגוף בינוני וקצת רזה. לטעמי הייתה חסרה קצת חמיצות שרימזה על בשלות יתר של הפרי אבל זה יין טוב שנותן חווית בורדו אם כי לא מורכבת מידי.
4. 1984 Chateau Latour, Pauillac לא כל יום שותים אחד מהחמישה. הבציר מחורבן, היקב ענק, וביחד יצאה חוויה סופר מעניינת של בורדו מתיישן אמיתי. האף היה מסריח במובן הטוב של המילה, הרבה סיגליות, זיתים וסרחון אדמתי שיעלה חיוך על כל חובב עולם ישן. הפה מהמם עגול ורך שמתיישב בדיוק איפה שצריך. אומנם לא מורכב אבל כיף טהור. היה בו משהו שהזכיר יותר מכל בורגון טוב. המחיר באזור ה1500 אם תצליחו להשיג. את שלנו קנינו מקוסמטיקאי שקיבל מתנה מלקוחה צרפתייה. הזוי הוא עולם היין.
5.Chateau Malescot St. Exupery Margaux 2002 מתחיל מחוזר, אבל נפתח מהר מאוד לשילוב משגע של פרי אדום בוהק, ירקרוקות וקצת ברט. טאני במידה והיין היחיד עד כה שלא הרגיש חם מידי. כרגע מאוד צעיר, אך עם פוטנציאל מעולה לפניו. היקב מקבל שירותי ייעוץ מרולן, מה שהקפיץ את איכות היינות לגבהים חדשים. אני מאוד אהבתי את היין שהרגיש כיין עם הכי הרבה אופי בטעימה (מבלי להחשיב את הלאטור)
6. Chateau Branaire Ducru St. Julien 2001 אף קצת חרובי, עם המון עץ וירקרקות . הפה מלא, טאני במידה ועם סימות בינונית. יין טוב, אבל הרגיש קצת טכני ומשעמם.
7. 2000 Chateau Rauzan-Segla, Margaux איזון איזון ועוד יותר איזון. זה כנראה גם הבציר, אבל גם ינן שיודע איך לשים הכל במקום. האף היה בהתחלה קצת מאופק, עם שילוב קלאסי של פרי אדום, עץ וקסיסיות. הפה מאוד מרוכז, אך מאוזן להפליא ולא מכביד על החיך. החמיצות המעולה מתגלית בסיומת ארוכה ומושלמת. יין שהוא מופת של איזון. מאוד מהנה עכשיו, אבל ישתפר כנראה בעשור+ הקרובים.
בכל פינה, היינות החלו לצבור מוניטין וחלקם גם התעלו במחירהם על המקור. במקביל לתהליך זה ברבע האחרון של המאה ה20 החל להתפתח שוק יין גלובלי ותוסס שבו אזורים חדשים עלו על מפת היין העולמית. צרכן היין הממוצע (שגובה בעלייתם של טועמי היין המקצועיים) ממדינות העולם החדש ביכר יינות עגולים ובשלים שהתיישנו בהרבה עץ מה שגרר יינות בעלי גוף ומבנה מלאים. מטעימה אמריקאית באחד מהיקבים בהם ביקרתי בוואלה וואלה קראה לזה "The Coca-Cola palte", מרמזת לרוב הגדול של צרכני היין האמריקאים שצריכים בעיטה מתוקה בפה כדי לאוהב את היין ולשחרר את הארנק.
במקביל לבינוניות העולמית הזו הפכו בורדו ובורגון לסמל סטאטוס שהעלה את המחירים קרוב מאוד לשמיים. בכדי להמשיך, למכור ולקבל ציונים טובים, החלה גם בבורדו מהפכה. מלבד המחירים שהאמירו, האיכות עלתה משמעותית וסדרה של בצירים חמים יחסית הביאו גם את המכה של עולם היין, קרוב קצת יותר לבון-טון העולמי.
אני אישיתי פחות התחברתי עד אתה לאזור. המחירים המאמירים והעבודה שצריך לפחות עשור לפני שמתחילים להנות באמת מיינות בורדו אמיתיים שלחו אותי לאזורים אחרים, פחות מתויירים ברחבי העולם, אולם ככל שהטעם שלי הולך ומתפתח, אני לומד שלבורדו אמיתי אין כמעט תחליף.
היינות לטעימה נבחרו בקפידה. המטרה הייתה לחשוף את הפורום לשלל תתי האזורים המרכיבים את הגדה השמאלית, ולנוע על רמות הדרוג השונות של האפליסיון. כמו כן היינות נבחרו מבצירים שכבר אמורים להתחיל להיות נגישים, מה שאומר גיל של לפחות עשור ומעלה.
קצת על הבצירים
2000 - אולי בציר המאה. בציר "מושלם" מהטובים ב60 השנה האחרונות.
2001 - שנה טובה ועקבית
2002 - בציר קר יחסית. הביא ליינות אלגנטיים וקלאסיים.
2003 - חם מאוד, אם כי התקרר מאוד לקראת סוף הבציר. אחד הבצירים השנויים ביותר במחלוקת בבורדו.
פרטים רבים על בורדו, הבצירים, היקבים והיינות אפשר למצוא אצל בוב
ולפירוט בהרחבה:
1. יש בבורדו אלפי יקבים, ורק פרומיל שלהם מדורג. הנציג שלהם בטעימה הזו היה Tour Blanquet Saint-Estephe 2002. אף קצת חם עם עץ שוקלדי והמון ירוק (הזכיר לי גראס). הפה מעט רזה ורך עם חמיצות טובה ובלי יותר מידי פרי. יין טוב מאוד לאוכל, אני אהבתי (באזור ה20 יורו בחו"ל).
2. 2003 Chateau Desmirail, Margaux אף עמוק עם שקולד, פרי שחור מעט שזיפי וחרובי ואדמתיות משגעת. הפה רזה וקצת מימי. יין מאכזב שמייצר ציפייה גדולה מאוד באף שלא מגובה בפה. אומרים ש2003 הפרידה בבורדו בין הילדים לגברים. נראה לי שכאן אין ספק מה התוצאה :)
3. 2001 Baron Philippe de Rothschild Chateau d'Armailhac, Pauillac רחרוח אחד מלמד על הגיל. גבינה, זיתים שחורים, אדמתיות ואלכהול בפה הגוף בינוני וקצת רזה. לטעמי הייתה חסרה קצת חמיצות שרימזה על בשלות יתר של הפרי אבל זה יין טוב שנותן חווית בורדו אם כי לא מורכבת מידי.
4. 1984 Chateau Latour, Pauillac לא כל יום שותים אחד מהחמישה. הבציר מחורבן, היקב ענק, וביחד יצאה חוויה סופר מעניינת של בורדו מתיישן אמיתי. האף היה מסריח במובן הטוב של המילה, הרבה סיגליות, זיתים וסרחון אדמתי שיעלה חיוך על כל חובב עולם ישן. הפה מהמם עגול ורך שמתיישב בדיוק איפה שצריך. אומנם לא מורכב אבל כיף טהור. היה בו משהו שהזכיר יותר מכל בורגון טוב. המחיר באזור ה1500 אם תצליחו להשיג. את שלנו קנינו מקוסמטיקאי שקיבל מתנה מלקוחה צרפתייה. הזוי הוא עולם היין.5.Chateau Malescot St. Exupery Margaux 2002 מתחיל מחוזר, אבל נפתח מהר מאוד לשילוב משגע של פרי אדום בוהק, ירקרוקות וקצת ברט. טאני במידה והיין היחיד עד כה שלא הרגיש חם מידי. כרגע מאוד צעיר, אך עם פוטנציאל מעולה לפניו. היקב מקבל שירותי ייעוץ מרולן, מה שהקפיץ את איכות היינות לגבהים חדשים. אני מאוד אהבתי את היין שהרגיש כיין עם הכי הרבה אופי בטעימה (מבלי להחשיב את הלאטור)
6. Chateau Branaire Ducru St. Julien 2001 אף קצת חרובי, עם המון עץ וירקרקות . הפה מלא, טאני במידה ועם סימות בינונית. יין טוב, אבל הרגיש קצת טכני ומשעמם.
7. 2000 Chateau Rauzan-Segla, Margaux איזון איזון ועוד יותר איזון. זה כנראה גם הבציר, אבל גם ינן שיודע איך לשים הכל במקום. האף היה בהתחלה קצת מאופק, עם שילוב קלאסי של פרי אדום, עץ וקסיסיות. הפה מאוד מרוכז, אך מאוזן להפליא ולא מכביד על החיך. החמיצות המעולה מתגלית בסיומת ארוכה ומושלמת. יין שהוא מופת של איזון. מאוד מהנה עכשיו, אבל ישתפר כנראה בעשור+ הקרובים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה