יינות של סתיו

סוף הקיץ, כמה ימים של סתיו וניצנים קטנים של חורף. התקופה הזו בשנה מתאפיינת אצלנו בחימום הקנה לקראת הבישולים והיינות של החורף. יינות החודש שיחקו על התפר שבין העולם הישן לישראל כאשר כרגיל היו הפתעות ותגליות.

2010 Bernard Baudry Chinon Le Clos Guillot  - אחת הסנוניות הראשונות מהאזור הכי מבטיח של העת האחרונה בעולם הישן.  היה הדוק מאוד בהתחלה והשתפר מאוד בהמשך. ירקרקות מאוד בולטת (אספרגוס) עם קצת ליקרציות ופרי אדום עדין. ברקע יש גם מעט אדמתיות שלא היה ברור עם היא ברט, או משהו מעבר. בפה חמיצות גבוהה שמחזיקה גוף בינוני מינוס עם טאנינים בינוניים. טעים (לחובבי היינות הרזים והחומציים), וצעיר מאוד. ירוויח מעוד כמה שנים של יישון. קנייה מעולה! דרך היין, אזור ה120 ש"ח (אם כי נראה שהוא אזל).

2008 Bodegas J. Garcia Carrion Antano Crianza- הרחה קטנה ואתה מבין למה ליקבים הישראלים אין שום סיכוי בטווח המחירים הנמוך מול המקבילה מאירופה. 3 ב100 בדרך היין כאשר בספרד המחיר  יורד ליורו וחצי! אף נהדר שמרגיש מורכב יחסית , שילוב טוב של קליית חבית עם דובדבן ושזיף. הפה קצת פחות טוב, אבל עדין נותן חמיצות שתומכת בפרי. ההפתעה מגיעה ביום שאחרי, כשפתאום מתגלה רובד חדש שלא היה שם קודם. לא מכיר משהו יותר טוב ב30 ומשהו שקלים
שורש לבן 2012. הבציר הראשון של חלקת הסובניון בלאן בכרם שורש. אף נקי מאוד עם מינרליות גירית עדינה מגובה בפרי לבן מאוד מאופק. הקן האלגנטי ממשך עם פה חומצי ומלא באופן מפתיע. בדיקה אוחרת גילתה שהנפח מגיע מיישון של כ8 חודשים בחביות עץ. האסוציאציה הראשונה שלי הייתה לכיוון של יין לבן מבורדו, אבל בכל מקרה זהו סובניון בלאן שהוא סוג של נס לשוק המקומי. אמנם קצת יקר, אבל זהו אחד מהיינות הלבנים הכי טובים שטעמתי מישראל. 130 ש"ח, ניתן להשיג רק ביקב.

1998 Numanthia. יין שמעורר מחשבות על פרספקטיבה ועל יישון. 98 הוא הבציר הראשון של האייקון (לפחות מבחינת הצרכן הישראלי) הזה. בציר ראשון, אזור צעיר, סגנון מודרני גורמים לך לחשוב שהבריון הזה לא ישרוד את השנים. אולם איכשהו במספר טעימות אורך הוא הראה שהוא יין מעולה. עץ, פרי, אלכהול  שנראו בטח מופרכים שיצא לשוק, אבל ממרומי גילו הכל היה משולב כל כך טוב שהוא היה עונג צרוף. נראה שיש לו לפחות עוד חמש שנים, אבל כרגע הוא לדעתי בשיא.
1997 Pio Cesare Il Bricco - שנה גדולה באיטליה ביין שהוא מדרגת הכניסה ליקב המוצלח הזה. כיאה ליין איטלקי החמיצות שיחקה כינור ראשון, כאשר אליה הצטרף גם רסטיות נחמדה וחימצון של מרק עוף. הפרי קצת ברקע, אבל זהו יין מעולה לאוכל, אם כי זוגתי שתחיה לא הצליחה לשרוד את הכוס הראשונה. מומלץ לשתייה למי שיש.
ס.ב וורטמן 2012 / גראנש 2011 וורטמן - הס.ב היה די גרוע. משהו שם לא הבשיל כמו שצריך וליין היה מרקם שמנוני וסימות מרירה מאוד שהאפילו על הכל. נשלח לבישול ולשפריץ. הגראנש היה כבר יותר בכיוון עם פרי אדום קליל שהתיישב על יין נחמד, אם כי משעמם. שני הבקבוקים האלה לא שכנעו אותי שזה יקב ששווה לשים עליו עין.

Ecker Donatus premium 2008. את אקר לא צריך להכיר לקהל חובבי היין הישראלים. הבית האוסטרי הזה אחראי לכמה מפצצות הVALUE הכי גדולות שמסתובבות אצלנו בשוק. אז מסתבר שמלבד יינות לבנים, אוסטריה עושה גם יינות אדומים לא רעים וזו דוגמא מעולה לכך. הין הוא בלנד של פינו נואר, קברנה סובניון וסט. לורן. באף המון פלפל ירוק מגובה באדמתיות נעימה ובפרי. בחיך הוא מאוד רך, מתמסר ואפילו מעט מתקתק. מזכיר יינות בוז'ולה מעולים. אני אישית פחות התחברתי לרכות ולמתיקות שהוא משאיר, אבל זה יין שיעניין כל חובב יין רציני. (לא מיובא כרגע, אבל אם כן ניתן יהיה להשיג אצל Fat-guy)

2003 Louis Jadot Clos de la Barre Monopole, Volnay Premier Cru  חלקת מונפול של אחד הנגוסינים הגדולים של בורגון. 2003 היא אחת השנים החמות בהיסטוריה של צרפת, וככזו היינות היו מאוד אלוכהולים וחמים (אם כי בבורדו זו הייתה שנה מרתקת, ולראייה טעימות האורך מהבציר הזה שבהם ניתן לראות את ההבדל הגדול בין היקבים) היין הזה הרגיש ממש כמו שאטונף טוב. אדמה רטובה, מעט פרי אדום שחור ברקע וקצת חבית כאשר בפה הוא נותן גוף מעט שמנמן ומלא. ממש לא החוויה הבורגנית הרגילה, אבל כיף של יין.
דלתון סובניון בלאן רזרב 2012. היין הוגש קר מאוד והציג מינרליות מהממת שלוותה בפרי לבן. בפה הוא הרגיש שמנמן יחסית ולא מספיק חומצי. כשהתחמם קצת בכוס הלך לכיוון טרופי וחם יותר באף, בלי גיבוי בפה. סה"כ די איכזב אותי. ציפיתי ליותר מהיקב ומהיין (אזור ה50 לבקבוק).