סומלייה 2014

כיף שיש לנו פעם בשנה את סומלייה. זו הזדמנות נהדרת לפגוש חברים, לטעום קצת מה חדש בביצת היין הישראלית, ולראות מה חדש אצלי היבואנים.

השנה בתערוכה הייתה בראייתי בסימן של שני תהליכים עיקריים שעוברים על שוק היין הישראלי. הראשון הוא הייצוג הבולט של יקבי יהודה ושמרון עם נוכחות של גבעות, גוש עציון, טורה ופסגות שהטעימו כמה מהדברים היותר מעניינים בתערוכה. השני הוא העלייה בכמות ובאיכות היינות הלבנים והוורדים שמצליחים בשנה האחרונה מספר יינות מרתקים בכל קנה מידה.

כמו כן נראה שמהגמה לעבור ליינות אלגנטיים וטוהורים יותר שבאה לידי ביטוי בדיאטת עץ ואלכהול הושלמה בהצלחה בהרבה יקבים, והיה הפעם הרבה יותר כיף להסתובב בדוכנים ולטעום יינות ישראלים שבחלקם היו רעננים ואלגנטים בצורה יוצאת דופן. שיפור משמעותי מהעבר הלא כל כך רחוק.

מה נאמר על השחקנים החשובים והמעניינים שבחרו לא להציג השנה? (ברקן, דלתון,  ויתקין, קלו דה גת , קסטל והרשימה עוד ארוכה), מקווה שזו רק תופעה זמנית :)

ונעבור לקצת רשמים. לצערי לא יכולתי להגיע לשני הערבים ולכן לא יצא לי לטעום המון יינות כמו כן הפורמט והחברה לא מאפשרים ניתוח מעמיק וטכני מידי, אבל לפעמים יין הוא פשוט רק כיף.

יקב ספרה White signature. יין מרשים מאוד. שילוב מהמם של רעננות עם מורכבות ארומטית שממשיכה בפה עם סיומת ארוכה ומורכבת. מהלבנים הישראלים היותר טובים שמטעמתי ועוד הוכחה ליכולת של דורון לייצר יינות לבנים מרשימים.
בגזרת לבני הרון בלטו שניים מעל כולם. הראשון הוא הבלנד הרוני של יקב גוש עציון שהיה מעולה. רענן מאוד ומינרלי (אבני צור), יחד עם גוונים של פרי לבן. בפה יש עדיין נוכחות גבוהה לעץ שמקנה בתורו רוחב יפה ליין הזה, אבל נראה לי שהעסק יתאזן בעוד מספר חודשים. רקאנטי מהצד השני הטעימו את הבלנד הרוני שלהם  שהיה עם מאפיינים דומים, אבל עם יותר בשלות  וגוף. אני פחות אהבתי, אם כי מדובר ביין רציני ביותר.

קרימסאן, היקב הפלסטיני שמתמחה בזני ענבים מקומיים הטעים את שני הלבנים שלו מהבציר האחרון. החמאדני הוא יין ארומטי יותר, שזולג לכיוון המתקתק, אם כי עושה את זה בחן גדול. הבלנד  המובסס על חַמַדאני וג'אנדאלי לעומת זאת הוא יין רציני יותר  עם חמיצות טובה, מינרליות ונגיעות פרי יפות. אהבתי מאוד. התמחור המתון(באזור ה50 שקלים)כרגע הופך את היינות לתמורה טובה לכסף.

בגזרת האדומים ראוי לציין את הסדרה הים תיכונית של רקאנטי שנראש שמתחילה לשנות קצת כיוון מאז הבציר האגדי של 2009 עם יינות טובים מאוד, אם כי פחות אלגנטיים ורעננים. שיחה קצרה עם קובי ארביב רומזת שזה שינוי שמכוון לצרכן היין הישראלי ש2009-10 היו לו קצת קשים לעיכול.

אצל יקבי רמת הגולן העסקים כרגיל וסגנון היין של היקב לא משתנה כהוא זה. טעימת אורך של קברנה ירדן העלתה ממצאים מרתקים. ה2001 היה מעולה. אף מורכב ומפורט שמתחיל להציג מורכבות שילושנית. הפה מראה על חמיצות טובה שמחזיקה את המתיקות הירדנית הטיפוסית. ה2006 פאנקי לחלוטין עם ירקרקות משוגעת ופה מוזר ולא מחובר.הכי לא ירדן שיש. ה2008 היה טוב מאוד, עם מתיקות בולטת שגובתה בחמיצות טובה. היין הכי עגול בפלייט.
עוד נטעם קברנה  (רזרב) טוב מאוד מיקב גבעות שהראה עידון ואלגנטיות מפגיעים, וצמד יינות מעולים מצרעה, עם השקה שקטה של שורש 2012 שממשיך את הקו האלגנטי ומלא האופי שהיקב האדיר הזה מראה בשנים האחרונות.
זמיר הטעים יינות מרתקים מאיטליה כשמעל כולם היה ויגורלו 2003 שלמרות השנה החמה, הצליח להיות רענן, מורכב ומלא אופי של עולם ישן. אחד הסופר טוסקנים הראשונים שאני טועם ואוהב.
אצל מרש בלט לחיוב הייבוא החדש יחסית מצרפת שממנו טעמתי את St. Cosme Little James NV, יין מקסים עם תווית מהממת שגנב את ההצגה.

לסיום הלכנו לטעום קצת גראפה. הדוכן של גראפס הטעים מגוון רחב של גראפות מיובאות בדגש על הגראפות הגבוהות של פולי שהראו מורכבות ועידון בולטים. מהצד השני בלט הדוכן של מאר דה גליליי הישראלים שהטעימו שתי גראפות גסות מעט יותר, אבל מלאות אופי. כן ירבו.

ניפגש בשנה הבאה :)

תגובות

רשומות פופולריות