בורדו 2004, עכשיו תור הגדה השמאלית
בימים טרופים אלה של שנאה, התלהמות, מלחמה ותחושה של אין ברירה ח.ד הפקות ארגנו רגע לפני כל הבלגן 3 שעות של אסקפיזם מושלם. אחרי הטעימה המפתיעה של יינות הגדה הימנית, שהותירה את כולנו פעורי פה ועם קצת יותר צניעות ביכולתנו לנחש את הגדות של בורדו, החליטו ח.ד לעבור צד לגדה השמאלית. 14 יינות, 2 לבנים, 12 אדומים, 1 מחומצן ושני מלכים שמגדירים כל פעם מחדש מהי אריסטוקרטיה. הטעימה כולה הייתה לא עיוורת, כך שמקדם ההפתעה נשאר בצד ויכולנו להתרכז ביינות.
כפי שכתבתי גם בחלק הקודם, 2004 היא שנה טובה, אך לא מדהימה במונחי בורדו. בכל מקרה אין בצירים גרועים בשנות ה-2000 בבורדו, כך שגם 2004 סיפקה מספר יינות מעולים שהיה לנו העונג לטעום. המון תודה לח.ד על ההזמנה ועל רשימת היינות המדהימה.
ולעסק :)
הטעימה נפתחה בשני יינות לבנים:
2004 Pavillon Blanc du Chateau Margaux - היין הלבן של שאטו מארגו. 100% סוביניון בלאן במה שמרגיש כמו 100% עץ חדש. האף מרגיש ונילי ודבשי עם מעט פרי לבן שמשתחרר אחרי כמה דקות. החך מאסיבי,
חמאתי עם חמיצות טובה. יין מעט אגרסיבי, גדול במובן הרע של המילה וטכני. אני אישית לא כל כך אהבתי.
2004 Domaine de Chevalier Blanc- מחומצן. חבל, בד"כ מדובר בטופ של הבורדו הלבנים מהבציר.
2004 Chateau Lascombes, Margaux - דרגה שנייה ממארגו, מינרלי, אנימלי, עם נגיעות של ברט וקלייה. הפרי שם והחך מרגיש נגיש, עם טאנין רך, נפח טוב ומורכבות. נמצא כרגע בשלב נגיש וטעים והיה המצטיין בפלייט.
2004 Chateau Malescot-St-Exupery, Margaux- דרגה שלישית ממארגו, ואחד מיקבי ה-VALUE הגבוהים ביותר באזור בשנים האחרונות. הבקבוק הזה הרגיש חם יותר ועם הרבה פרי ביחס ללסקומב. היה ביין גם משהו אציטוני ולא הכי מחובר שמרמז אולי על בעיה בבקבוק. בכל מקרה לא להיט גדול.
2004 Chateau Pape Clement, Pessac-Leognan - רחרוח ראשון מגלה ברט שדי משתלט על הכל. הפה מרגיש קצת גס וטאני עם חמיצות טובה.
פלייט שני (צמד הדוקארים)
2004 Chateau Ducru-Beaucaillou, Saint-Julien - לא בכדי זה נחשב לאחד היקבים הגדולים של בורדו. אף מורכב מאוד עם מינרליות, חידודי עיפרון ולכלוך בורדו-י קלאסי, המשתלב בצורה הרמונית שמוסיפה מורכבות ליין. הפה טוב מאוד, מורכב, עם נוכחות של פרי טוב, מאוזן ורך. בורדו קלאסי, מלוכלך בצורה מקסימה, אך בו בזמן מורכב ואלגנטי. טעים!
כאן לא היתה כמעט תחרות. ה- Beaucaillou הראה מה הוא יודע לתת והצדיק את מעמדו כסופר סקנד
2004 Chateau Leoville Barton, Saint-Julien - הרבה פחות מעודן מפויפרה, עם ברט בולט, קצת אלכהול ועם טאנין גס שקצת משתלט. סוג של אח כפרי יותר של הפויפרה.
מבין שניהם אני חיבבתי את הברטון. אולי הוא יין פחות טוב, אבל היה לו קצת יותר רסטיות נחמדה שיכולה להחזיק חוויית שתייה. אבל ההפתעה האמיתית והפייבוריט שלי הגיע לפתע עם האחיין הקטן של המשפחה...
2004 Chateau Leoville-Las Cases 'Clos du Marquis' - היין השני של האחוזה, למרות שהוא מיוצר מחלקות אחרות לגמרי ועם פילוסופיה יננית הפוכה לאחיו הגדול שאינו נגיש אף פעם. המרקי נפתח באותו הרגע ואכן היה מעט מחוזר בהתחלה, אולם לאחר מספר דק, ועם כמה ניעורים אגרסייבים התגלה יין מקסים, נגיש רך ושתי, עם מינרליות בולטת ופרי מאוד הדוק. לא מהגדולים בטעימה הזו, אבל מהיינות היותר כיפיים ושתיים שיש לבורדו להציע. אחלה!
פלייט רביעי (פוייאק, דרגה חמישית)
2004 Chateau Grand-Puy-Lacoste, Pauillac - בורדו משכנע ביותר. פרי דובדבני עם מינרליות נעימה שמגובה בפה מלא, ארוך ורך. יין טוב מאוד שנראה שכרגע מתקרב לשיאו. VALUE גבוה מאוד!
2004 Chateau Pontet-Canet, Pauillac . יין חם, עמוס מאוד, עם פרי שחור בשל, ירקרקות, ועדיין נוכחות של עץ. הפה ממשיך את הקו עם עומס גדול וטאנין נוכח. יין "גדול" במובן השלילי של המילה. המונח "פצצה קליפורנית" נזרק לשולחן, אבל אני לא רוצה להעליב את קליפורניה.
2004 Chateau Latour, Pauillac - הרבה זמן לא ניתקלתי ביין כל כך מפורט. עץ איכותי, ברט קליל, מינרליות מרשימה, פרי אדום, בשל ומפוקס מאוד. הפה מלא, עם חמיצות מעולה וטאנין כל כך איכותי ומחובר שמסביר למה היקב הזה נחשב לאחד מהטובים בעולם. הסיומת ארוכה ומשוגעת.
כפי שכתבתי גם בחלק הקודם, 2004 היא שנה טובה, אך לא מדהימה במונחי בורדו. בכל מקרה אין בצירים גרועים בשנות ה-2000 בבורדו, כך שגם 2004 סיפקה מספר יינות מעולים שהיה לנו העונג לטעום. המון תודה לח.ד על ההזמנה ועל רשימת היינות המדהימה.
ולעסק :)
הטעימה נפתחה בשני יינות לבנים:
2004 Pavillon Blanc du Chateau Margaux - היין הלבן של שאטו מארגו. 100% סוביניון בלאן במה שמרגיש כמו 100% עץ חדש. האף מרגיש ונילי ודבשי עם מעט פרי לבן שמשתחרר אחרי כמה דקות. החך מאסיבי,
חמאתי עם חמיצות טובה. יין מעט אגרסיבי, גדול במובן הרע של המילה וטכני. אני אישית לא כל כך אהבתי.
פלייט ראשון (שלישיית מישל רולנד):
2004 Chateau Malescot-St-Exupery, Margaux- דרגה שלישית ממארגו, ואחד מיקבי ה-VALUE הגבוהים ביותר באזור בשנים האחרונות. הבקבוק הזה הרגיש חם יותר ועם הרבה פרי ביחס ללסקומב. היה ביין גם משהו אציטוני ולא הכי מחובר שמרמז אולי על בעיה בבקבוק. בכל מקרה לא להיט גדול.
המלסקו שעשה קפיצת דרך אדירה בשנים האחרונות לא התקרב בכלל ללאסקומב שהיה בשתי רמות מעל השאר. והקלמנט? צריכים לנקות קצת את החביות :)
פלייט שני (צמד הדוקארים)
2004 Chateau Ducru-Beaucaillou, Saint-Julien - לא בכדי זה נחשב לאחד היקבים הגדולים של בורדו. אף מורכב מאוד עם מינרליות, חידודי עיפרון ולכלוך בורדו-י קלאסי, המשתלב בצורה הרמונית שמוסיפה מורכבות ליין. הפה טוב מאוד, מורכב, עם נוכחות של פרי טוב, מאוזן ורך. בורדו קלאסי, מלוכלך בצורה מקסימה, אך בו בזמן מורכב ואלגנטי. טעים!
2004 Chateau Branaire-Ducru, Saint-Julien - עץ, וניליות, פרי בשל ותחושה נקייה הרבה יותר. הפה רך ונגיש, עם חמיצות טובה. יין טוב , אם כי לא מרגש ומורכב מידי. בכל מקרה VALUE טוב ביחס למחירי בורדו של היום.
כאן לא היתה כמעט תחרות. ה- Beaucaillou הראה מה הוא יודע לתת והצדיק את מעמדו כסופר סקנד
פלייט שלוש (3 הלאובילים)
2004 Chateau Leoville Poyferre, Saint-Julien - נפתח עם בשלות, פרי טוב ונקיון. יין די מוצלח, אם כי מעט חסר אופי לדעתי.
מבין שניהם אני חיבבתי את הברטון. אולי הוא יין פחות טוב, אבל היה לו קצת יותר רסטיות נחמדה שיכולה להחזיק חוויית שתייה. אבל ההפתעה האמיתית והפייבוריט שלי הגיע לפתע עם האחיין הקטן של המשפחה...
פלייט רביעי (פוייאק, דרגה חמישית)
2004 Chateau Grand-Puy-Lacoste, Pauillac - בורדו משכנע ביותר. פרי דובדבני עם מינרליות נעימה שמגובה בפה מלא, ארוך ורך. יין טוב מאוד שנראה שכרגע מתקרב לשיאו. VALUE גבוה מאוד!
מילים רבות כבר נכתבו על המאמץ העילאי של פונטה קנה להיכנס לליגה של הגדולים, על ציוני הפארקר המופרכים ואפילו על המשפט האלמותי של א.ל "פונטה קנה, לא קונה". אחרי 2003, שבה א.ל שינה את המשפט "פונטה קנה, קונה!", נראה כאילו השגרה חזרה לשרור במחוזיתינו. לעומתו הלקוסט יין נהדר. לא מתאמץ, אלגנטי וטעים.
פלייט חמישי (מלכות)
לא בכל יום יוצא לך לשתות את אחד הגדולים של בורדו. לא בכל יום יוצא לפגוש את שני המלכים ראש בראש. שני יינות איקוניים, שני סגנונות מעט שונים אבל שייכות כל כך מוצדקת לאריסטורקטיה בורדולזית אחת. חוויה.
2004 Chateau Lafite Rothschild, Pauillac - הרבה יותר נקי מהלאטור, אבל באותה סקאלה של איכות. פרי שמגובה במעטפת עדינה של עץ, מינרליות וירקרקות נעימה. בפה היין מרגיש כל כך טהור, נגיש וארוך. מלא אך לרגע לא עמוס ועם סיומת ארוכה ומשוגעת. מבט על התווית מגלה שהשלמות הזו מגובה ב12.5 אלכוהול. מדהים.
מצד אחד עומד לו הלפיט. היננים שבחבורה מתפייטים על העושר, הנקיון והמורכבות שנעשים כאילו בלי מאמץ, ממש כמו יצירת מופת אמנותית, אלגנטית ולא מתפשרת. אני אישית התחברתי יותר ללאטור. משהו בפירוט הרב שלו, ובאופי המעט יותר מלוכלך דיבר אלי יותר. בכל מקרה מדובר בשני יינות מהטובים שטעמתי. שוב אני לומד שיינות מהליגה הזו צריך לשתות אחרי הרבה זמן, ולגלות את הגדולה בסיומת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה