השקת ירדן קברנה אל-רום 2011
בהיסטוריית היין הקצרה של מדינת ישראל ליקבי רמת הגולן היה תפקיד מכריע.
הוא היה היקב הראשון לייצר בישראל יינות איכות בצורה קבועה בשנות ה-80 וכך הוביל את מהפכת יינות האיכות בישראל. ההשקעה שלו בטכנלוגיה מתקדמת והחתירה שלו למציינות הפכו אותו לשחקן משמעותי שקשה להתעלם ממנו מאז. היין המזוהה ביותר עם היקב, הלא הוא הירדן קברנה, מהווה בכל שנה סוג של ב'נצמארק לתעשייה. תמיד יין טוב, לעיתים אפילו מתעלה למצויין, אבל גם תמיד עם אותו אופי ירדני טיפוסי. פרי מסיבי, מתיקות קלה ועץ איכותי שעוטף הכל.
אני חייב הרבה לרמת הגולן. בימי היין הראשונים שלי, בקבוק של ירדן קברנה, או ככורח המציאות הסטודנטיאלית, שרדונה מסדרת ירדן, היו מבחינתי תמיד סיבה למסיבה. מאז אותם ימים טעמי ביין השתנה לא מעט והיום אני מוצא עצמי נהנה פחות מאותם יינות, אבל תמיד מעניין לראות מה קורה ביקב שלרגע לא שוקט על השמרים.
על המהפכה האחרונה של ענף היין הישראלי, שמכוונת לזנים ים-תיכוניים ולאלגנטיות וחמיצות על חשבון הפרי והאלכוהול, יקבי רמת הגולן משקיפים כרגע מהצד. כיאה למעמדו כבנצמ'ארק, הקברנה מסדרת ירדן לא שינה לרגע את סגנונו. האם בעתיד ישתנה הכיוון? לפי ויקטור, גם שאטו לאפיט לא משנה את הסגנון כל כמה שנים בגלל השינויים בשוק.
השנה וחצי האחרונות היו קשות ביקב. התקלה בבוצרת שהשמידה 30% מהיבול השליכה ישירות על המאזן של היקב ואילצה אותו להתייעל ולחפש דרכים אחרות להכניס כסף. לדברי אנשי היקב, המשבר הגדול כבר מאחוריהם והם יוצאים לדרך חדשה/ישנה. ויקטור שוננפלד דיבר על הנטיעות החדשות ועל ההתמודדות שלהם עם הירוסים בכרמים והבטיח הרבה הפתעות בשנים הקרובות של זנים חדשים ושל חלקות חדשות, כך שיש למה לצפות.
לפתיחה הוגש:
ירדן, בלאן דה בלאן, 2007- כמה שאני אוהב את היין הזה. חמיצות כמעט פריכה שמגובה בפרי נהדר (אגסים, תפוחים) ובאיזון טוב בין היובש לבין המתיקות. יכול לתת בראש ללא מעט שמפניות כניסה שעולות פי 2 או 3 ממנו. טעים!
ולסיפור האמית (בקצרה. היו הרבה שקפים שהראו את זה):
2010 - שנה חמה מאוד.
2011 - שנה קרה מאוד.
ביחד מעניין לטעום אותם אחת מול השנייה.
ירדן, קברנה סבניון 2010 - אף חם ומעט אלכוהולי, מפוצץ בשוקלד ובפרי בשל, כמעט שחור. בפה הוא עם גוף בינוני, פרי בשל, טאנין מרוכך ומשולב כבר עכשיו היטב וסיומת מעט קצרה. יין טוב, קלאסי מאוד, שיתרונו הגדול הוא בנגישות הרבה שלו כבר בשלב זה.
ירדן, קברנה סבניון 2011 - מעט פחות חם ואלכוהולי מה-2010, עם אותו אף של שוקולד ופרי בשל, שכאן מגובה בתיבול בולט ועם נגיעות של פירות אדומים . הפה ממשיך את הקו, מלא מאוד, עם פרי בשל, טאנין נוכח וסיומת ארוכה . נראה כמו ירדן מעניין מאוד, צעיר, אך עם פוטנציאל גדול. מעניין מה יצא ממנו אחרי שהעץ והפרי קצת ירגעו.
הוא היה היקב הראשון לייצר בישראל יינות איכות בצורה קבועה בשנות ה-80 וכך הוביל את מהפכת יינות האיכות בישראל. ההשקעה שלו בטכנלוגיה מתקדמת והחתירה שלו למציינות הפכו אותו לשחקן משמעותי שקשה להתעלם ממנו מאז. היין המזוהה ביותר עם היקב, הלא הוא הירדן קברנה, מהווה בכל שנה סוג של ב'נצמארק לתעשייה. תמיד יין טוב, לעיתים אפילו מתעלה למצויין, אבל גם תמיד עם אותו אופי ירדני טיפוסי. פרי מסיבי, מתיקות קלה ועץ איכותי שעוטף הכל.
אני חייב הרבה לרמת הגולן. בימי היין הראשונים שלי, בקבוק של ירדן קברנה, או ככורח המציאות הסטודנטיאלית, שרדונה מסדרת ירדן, היו מבחינתי תמיד סיבה למסיבה. מאז אותם ימים טעמי ביין השתנה לא מעט והיום אני מוצא עצמי נהנה פחות מאותם יינות, אבל תמיד מעניין לראות מה קורה ביקב שלרגע לא שוקט על השמרים.
על המהפכה האחרונה של ענף היין הישראלי, שמכוונת לזנים ים-תיכוניים ולאלגנטיות וחמיצות על חשבון הפרי והאלכוהול, יקבי רמת הגולן משקיפים כרגע מהצד. כיאה למעמדו כבנצמ'ארק, הקברנה מסדרת ירדן לא שינה לרגע את סגנונו. האם בעתיד ישתנה הכיוון? לפי ויקטור, גם שאטו לאפיט לא משנה את הסגנון כל כמה שנים בגלל השינויים בשוק.
השנה וחצי האחרונות היו קשות ביקב. התקלה בבוצרת שהשמידה 30% מהיבול השליכה ישירות על המאזן של היקב ואילצה אותו להתייעל ולחפש דרכים אחרות להכניס כסף. לדברי אנשי היקב, המשבר הגדול כבר מאחוריהם והם יוצאים לדרך חדשה/ישנה. ויקטור שוננפלד דיבר על הנטיעות החדשות ועל ההתמודדות שלהם עם הירוסים בכרמים והבטיח הרבה הפתעות בשנים הקרובות של זנים חדשים ושל חלקות חדשות, כך שיש למה לצפות.
לפתיחה הוגש:
ירדן, בלאן דה בלאן, 2007- כמה שאני אוהב את היין הזה. חמיצות כמעט פריכה שמגובה בפרי נהדר (אגסים, תפוחים) ובאיזון טוב בין היובש לבין המתיקות. יכול לתת בראש ללא מעט שמפניות כניסה שעולות פי 2 או 3 ממנו. טעים!
ולסיפור האמית (בקצרה. היו הרבה שקפים שהראו את זה):
2010 - שנה חמה מאוד.
2011 - שנה קרה מאוד.
ביחד מעניין לטעום אותם אחת מול השנייה.
ירדן, קברנה סבניון 2010 - אף חם ומעט אלכוהולי, מפוצץ בשוקלד ובפרי בשל, כמעט שחור. בפה הוא עם גוף בינוני, פרי בשל, טאנין מרוכך ומשולב כבר עכשיו היטב וסיומת מעט קצרה. יין טוב, קלאסי מאוד, שיתרונו הגדול הוא בנגישות הרבה שלו כבר בשלב זה.
ירדן, קברנה סבניון 2011 - מעט פחות חם ואלכוהולי מה-2010, עם אותו אף של שוקולד ופרי בשל, שכאן מגובה בתיבול בולט ועם נגיעות של פירות אדומים . הפה ממשיך את הקו, מלא מאוד, עם פרי בשל, טאנין נוכח וסיומת ארוכה . נראה כמו ירדן מעניין מאוד, צעיר, אך עם פוטנציאל גדול. מעניין מה יצא ממנו אחרי שהעץ והפרי קצת ירגעו.
ירדן, קברנה סבניון, "אל רום" 2011 - העוצמתי מבין השלושה. האף די דומה לקברנה הרגיל, מפוצץ בפרי שחור ובשוקולד, אבל בפה יש הרבה יותר חמיצות ופרי אדום. הסיומת ארוכה ומלאה בפרי. בשלב זה העץ עוטף את הפרי הטוב שיש כאן, אבל נראה שבעוד כמה שנים כשהפרי יצא החוצה והעץ קצת ירגע, זה יהיה יין מאוד מהנה. יין טוב מאוד!
תגובות
הוסף רשומת תגובה