ביקור בברטולו מסקרלו

כיאה לאחד מאזורי היין הנחשבים באיטליה, ברולו וברברסקו משופעים במאות יקבים, כאשר חלקם הגדול  הם יקבים קטנים שמייצרים כמויות מזעריות באופן יחסי של יין. מהמעט שטעמתי ושתיתי, נטיית הלב שלי היא ללסגנון המסורתי בברולו, שמתנגד נחרצות למהפכה שאותה ניסו להוביל קבוצה קטנה של ייננים צעירים בשנות ה80 שמטרתה הייתה להפוך את יינות האזור ליינות נגישים יותר וככאלה שיקרצו לטעם העולמי. "מלחמות הברולו", כפי שהם ידועים היום, הפכו את השימוש בחביות הבריק הצרפתיות לסמל המאבק. היום בפיימוטנה, כמעט כמו שם החלקה או סוג הענב, סוג העץ בו נם היין הוא ממש מגדיר ראשי של היקב ושל סגנון היין.

הבקבוק העתיק ביותר של היקב. בציר 1927
אולי בגלל רומנטיות יתר, או שאולי בגלל שאני באמת מתחבר יותר לקו המסורתי, ניסתי בטיול לנסות את הטופ של היקבים המסורתיים באזור. ברטולו מסקרלו הוא אולי המפורסם שבינהם. מדובר ביקב עתיק שקיים מאז המאה ה19 ושהובל עד שנת 2005 על ידי ברטולו שהפך לאגדה בקרב ינני האזור. ברטולו דגל בייצור הכי מסורתי שיש. שימוש במיכלי בטון לתסיסה (כדי לשמור על הנטרליות של הטעמים), תסיסות סופר ארוכות (עד ל 60 יום בבצירים טובים!), עירבוב של כלל החלקות לברולו אחד (כמו שנפגוש אצל אגדה אחרת מהאזור, בפה רינלדי, שטוען בתוקף שאומנות הברולו היא בעירבוב), יישון בחביות עץ ענקיות וכמובן עבודת כרם בלתי מתפשרת עם סלקציה קפדנית (מאוד!) לפני הבציר.

מלבד הכנת יין ברטולו היה גם דמות צבעונית שאהבה מאוד לצייר ולאייר. אם הדבר מזכיר לכם את דמותו של רומנו לוי, יצרן הגראפה האגדי מנייבה שבאזור ברברסקו, לא תופתעו לדעת שהשניים היו חברים טובים, כאשר ברטולו היה מוכר לרומנו את הגפת של הברולו שלו לטובת יצירת הגראפה האגדית של לוי. במקום לקבל כסף, ברטולו ביקש מלוי תשלום בגראפה, ובידי המשפחה יש אוסף של בקבוקי גראפה שבהם שני משוררי היין והגראפה האלה ציירו יחד על התוויות. מלבד ציור על בקבוקי גראפה, נהג ברטולו לצייר גם על בקבוקי יין, כאשר התווית המפורסמת ביותר שלו עם הכיתוב "No Barrique, No Berlusconi" הפכה לסוג של אייקון.

מאז מותו של ברטלו ב2005 מובילה את היקב מריה תרזה שהיא יותר מנאמנה למסורת של אבא שלה. המטרה שלי היא לייצר את היין שעשינו בדיוק לפני כ50 ו100 שנה היא אומרת וניכר מדבריה וממעשיה שהיא מרגישה שהיין הוא ממש חלק מהמסורת שלה ושל משפחתה. כששאלתי להיכן הם מוכרים את היין היא אמרה שהיא נוהגת למכור רק לאנשים שמגיעים ליקב או לכאלה שהיא מכירה אישית. "אני רוצה למכור את היין שלי רק לאנשים שאני אוהבת" היא אומרת עם חיוך קטן. וכמה יין יש? אז כמו שאגלה בשאר יקבי העל של האזור, ממש לא הרבה. כאן מדובר על ייצור של כ8000 בקבוקי ברולו בשנה טובה.

ליקב יש חלקות ב4 כרמים שונים של האזור Cannubi, Rue, San Lorenzo, and Rocche כאשר היין בכל שנה הוא עירבוב של כולם בכמויות משתנות לאור איכות הפרי.

אז אחרי כל ההקדמה הרומנטית הזו, איך בדיוק היין? במילה אחת, מהמם!

2013 Bartolo Mascarello Dolcetto d'Alba, Piedmont, Italy - כיאה ליין כניסה יומיומי, מדובר ביין שאין לו יותר מידי יומרות. דובדבן, שזיף ופרי נקי הם עיקר הסיפור כאן. החיך מאוד נעים ורך, עם גוף בינוני. לי היתה חסרה קצת חמיצות, אבל מדובר בדוגמה נקיה ונהדרת של ד'ולצטו.

2012 Bartolo Mascarello Barbera d'Alba, Piedmont, Italy  - שזיף, תיבול ואדמתיות נעימה באף שמגובים בפה בחמיצות מאוזנת, גוף בינוני וסיומת ארוכה של פירות יער. ברברה עדינה ונהדרת. טעים מאוד!

2012 Bartolo Mascarello Langhe Freisa, Piedmont, Italy - נאמן למסורת, היקב עדין ממשיך להוציא לשוק את היין המוזר הזה. פרייזה הוא ענב פיימונטזי מקומי, סוג של קרוב רחוק של הנביולו האצילי, אבל עם מאפיינים שונים מעט. הפרייזה של מסקרלו הוא יין מבעבע קלות שמשחק משחק מוזר בין מר למתוק. לפי מריה תרזה, יש משפחות מקומיות שזה היין היחיד שהם קונים מהם לאורך השנים, כך שמדובר ביצירה פיימונטזית מקורית ובעוד סימן למחוייבות העמוקה של היקב למסורת.

2010 Bartolo Mascarello Barolo DOCG, Piedmont, Italy - הגענו לדבר האמיתי. 2010 נחשבת באזור לאחת השנים הטובות בהיסטוריה. אף מאוד מאוד מורכב ומהודק של ורדים, דובדנים וברקע האספלטיות החמקמקה של ברולו טוב. התחושה הכללית היא נקייה מאוד. החיך כרגע טאני מאוד, אך הטאנין מישי ונהדר. ארוך מאוד, עגול ומורכב עם סיומת ארוכה ומלאת פרי. יין אדיר שאפשר להרגיש את העוצמה שלו כבר עכשיו, אבל הוא יגדל להיות ברולו ענק.

מושלם
באחת מארוחות הערב שאכלנו הברולו 2004 של מסקרלו צד את עיני. לא התאכזבנו:

2004 Bartolo Mascarello Barolo DOCG, Piedmont, Italy - שונה לחלוטין מאחיו הצעיר. 2004 נחשבת גם היא לשנה נהדרת שעכשיו נכנסת לחלון השתייה שלה. מפוצץ בפרי יער עסיסי ונהדר שעטוף כולו בגוף חסון ובטאנין משולב כבר עכשיו בשלמות. עגול, רך, בלי קצוות. יין עגול, מקסים ופשוט נהדר! מהיינות הכי טובים ששתיתי השנה.



תגובות

רשומות פופולריות