רינלדי

בפה רינלדי.


אם יש דמות אחת שחייבים לפגוש בפיימונטה, אין ספק שזה בפה רינלדי. האיש, הפילוסוף, הכורם, היינן, המשווק ובעיקר האגדה. כשהגענו ליקב/בית של משפחת רינלדי הנמצא בעיבורי הכפר ברולו, עקפה אותנו מימין בימבה קטנטנה וישנה, ממנה דילג בפה, נפנף לשלום ונעלם חיש קל בתוך המבנה. אנחנו שלא כל כך הבנו מה קורה, חיכינו בחוץ למרתה, ביתו דוברת האנגלית של בפה כדי שתלווה אותנו בסיור. אחרי שחיכינו כרבע שעה בחוץ, אזרנו אומץ ונכנסנו פנימה. בפה התרוצץ ביקב וטעם יין עם חבר איטלקי שנראה דומה בצורה חשודה לאלי לנדאו זכרונו לברכה. אחרי שיחה מצחיקה שעירבה שברי אנגלית, ספרדית קלוקלת והרבה פנטומימה, בפה הבין שאנחנו מישראל והודה לנו על בקבוק השורש האדום שסחבנו איתנו כל הדרך מארץ הקודש.


היקב עצמו הוא אולי הביתי ביותר בו ביקרנו בטיול הזה, אבל הביתיות אולי מטעה. מדובר באחר היקבים החשובים בברולו. במשרד/חלל אירוח נמצאים עשרות בקבוקים של מיטב אזורי היין בעולם. מאוחר יותר, כשנדבר עם מרתה (שירדה ללוות אותנו לבושה בפי'גמה, יקב משפחתי או לא יקב משפחתי?)  היא תסביר לנו שלמשפחה יש הרבה חברים שנהנים להחליף יין, ותצוגת התכלית המרשימה הזו, היא רק דרכו להוקיר תודה לחברים אלו וליינות אותם הם מייצרים.


היקב הוקם -בסוף המאה ה-19, על ידי ג'וזפה רינלדי, סבו של בפה. את הזינוק קדימה ביצע היקב תחת הובלתו של בטיסטה, אביו של בפה שלקח אחריות על היקב ב-1947 בעקבות מותו של אביו. תחת הובלתו של בטיסטה, ששימש במשך מספר שנים גם כראש העיר של ברולו, היקב הפך להיות אחד מהמפורסמים באזור והברולו שלו ליין אגדי. ההיסטוריה המעגלית חזרה על עצמה, כשבפה נאלץ לזנוח קריירה כוטרינר ולהצטרך ליקב ב-92 כדי להמשיך את המסורת המשפחתית. כיום בנותיו של בפה לוקחות חלק משמעותי ביקב, כך שהמסורת המשפחתית נשמרת.

יין טוב מתחיל כידוע בכרם, ולמשפחת רינלדי יש כרמים מעולים. Brunate, Le Coste, Ravera,  ו-Cannubi San Lorenzo הן החלקות המפורסמות שבבעלות המשפחה. רינלדי, כמו מסקרלו, מאמין שהאומנות של ברולו טוב היא בערבוב ולכן לאורך השנים האחרונות היו יוצאים תחת ידיו שתי תוויות ברולו שונות. הראשונה והמפורסמת מכולם היא ה Brunate- Le Coste, בה החייתיות והעוצמה של Brunate, מעודנת באמצעות הפרי מחלקת Le Coste.  התווית השנה היא שילוב של Cannubi San Lorenzo ו- Ravera. החל משנת 2010, תקנות חדשות אוסרות על יינות כרם יחידני להכיל יותר מ15% פרי מחלקה אחרת, כך שבפה נאלץ לבקבק את Brunate בנפרד משאר החלקות שלו, להם הוא נתן את השם Tre Tine. כפי שוודאי הבנתם לבד, המהלך הזה לא ממש מוצא חן בעיני המשפחה בלשון המעטה.


הייננות היא כמובן סופר מסורתית. תסיסות ארוכות (מאוד!) בעץ, עץ סלובוני וייננות שמסתמכת יותר על ניסיון וחושים, מאשר על מדדים מדעיים או פרקטיקות ידועות מראש. התוצאה היא בסופו של דבר יינות אותנטיים שממש מכניסים את הטרואר לבקבוק. היופי ביינות אלה הוא שמלבד הטרואר של הטבע הם מבקבקים פנימה גם את הטרואר האנושי של אלה שיצרו אותם. יש להם אופי ואישיות כפרית אבל עם עומק עצום, שמחה אמיתית ומורכבות שקשה למצוא.





אחרי שסיירנו ביקב (וראינו גם את הנקניקים והטבק שרינלדי מיישן במקום), חזרנו חזרה לחדר ההסבה כדי לטעום קצת יין ולשמוע ממרתה קצת סיפורים על היקב. רשמי טעימה מסודרים לא היו בגלל הפורמט, אבל הברולוBrunate 11 שטעמנו היה אדיר והציג את כל התכונות שאפשר למצוא ברינלדי טוב. כשראתה את הבקבוק שהבאנו התעקשה מרתה לתת לנו במתנה בקבוק נביולו 12 של היקב שבוקבק באותו היום כהחלפה.  בפה, כיאה לאיש אדמה, מאמין שהיינות שלו צריכים להיות נגישים לכולם. הברולו שלו נמכר בעיקר ביקב במחיר מצחיק של כ-36 יורו. הסחורה כמובן נחטפת תוך שבועות בודדים מהיציאה לשוק. אם תהיו ברי מזל ותמצאו חנות שתהיה מוכנה למכור לכם את היין תגלו שהמחיר האמיר במאות אחוזים ותדרשו להיפרד מ100 יורו לערך לטובת בקבוק של היקב, האיש והאגדה.


תגובות

רשומות פופולריות