סומלייה 2015

כשהייתי צעיר יותר (וכמובן יפה יותר) בעולם היין, הלכתי בפעם הראשונה לתערוכת "סומלייה". לא זוכר בדיוק איך נכנסתי, או מה בדיוק טעמתי שם, אבל אני זוכר היטב את התגובה של איש יין יקר שסיפרתי לו בתהלהבות על היינות ששתיתי: " נראה לי שפספסת את כל הקטע, מי בא לסומלייה לטעום יין? באים כדי לפגוש אנשים, לקשקש קצת לרכל קצת יותר, אבל לשתות יין?"

מאז עברו כמה שנים, הטעם שלי השתנה כנראה לא מעט ומעגל חברי היין שלי צמח בקצב גבוה, כך שהיום אני כבר יכול להגיע לסומלייה ולא להתמקד רק ביין, אלא גם ובעיקר באנשים.

אז מה היה?
התחלנו את הסיבוב במתחם שקד, שם דקל כהן מצרעה הגניב לטעימה קצת מה-מיסטי הילס 2012.  האף מהמם, עם שילוב מופלא של פלפל שחור סירתי, יחד עם פרי נהדר. הפה עדיין קצת עצבני וצריך כנראה עוד זמן להירגע, אבל יש שם חומר משובח שמרגישים כבר עכשיו. אני מחכה  בקוצר רוח להשקה הרשמית.

מעבר לבר, קובי ארביב הטעים מהמבחר הגדול של רקאנטי. בלנד #3 המורכב כמעט כולו מקולמברד היה לימוני, מינרלי ופריך למהדרין. היין, אשר מיועד לשוק המסעדות נראה כשיחוק רציני של החבורה המוכשרת מרקאנטי. עוד טעמנו את בצירי 13 של הסדרה הים תיכונית. המרסלן קיבל נקודות על האופי המאוד מיוחד, הקריניאן (אפשר כבר לקרוא לו האייקוני?) על השילוב הנפלא בין פרי לבין המבנה של היין האדיר הזה ואחרון, אבל הכי חביב: הסירה-ויונייה ששנה אחר שנה מראה עד כמה הוא טעים!

בגזרת הספיישל רזרב, האדום לא ממש דיבר אלי, אבל הלבן שמורכב מבלנד של זני רון לבנים היה נהדר, עם שילוב של מורכבות ארומטית גדולה ופה רענן שלא הפך את החוויה לכבדה.

לקראת סיום הזדמן לנו לשתות את המיה לוצ'ה אדום 2012 שקובי ארביב מכין ביקב הביתי שלו. היין מורכב כמעט כולו מקריניאן (שמקורו הוא מאותו כרם בעל של הקריניאן של רקאנטי). האף מתובל, עוצמתי עם הסרחון הנעים והברטי שקובי הפך לסימן ההיכר של היין המעולה הזה. הפה ממשיך עם אחיזה טובה ועם נוכחות מאסיבית של פרי וטאנין. אני אישית מאוד אהבתי.

לאחר הסיבוב הארוך אצל שקד, שמנו פעמינו לדוכן של דלתון, קצת (ובעיקר) כדי להגיד שלום לגיא אשל, הינן החדש של היקב ולאחל לו המון הצלחה בתפקיד. בדלתון טעמנו סירה אלקוש שהיה טוב מאוד, וריאציה על זינפנדל, שגיא שיחק איתה קצת והראה מה יכול לעשות מי שחי קצת בסצנה של ה New California wave במדינה עם אקלים דומה. ולקינוח מתתיהו 2008, יין העל החד פעמי של דלתון, שהראה שהוא אכן יין רציני ביותר.  יהיה מעניין מאוד לעקוב אחר השתלבותו של גיא ביקב וההפתעות שהוא ירקח לנו בעתיד.

את דמותו של רמי נעמן קשה לפספס. עם הלוק הרוקרי הדרומי (זי זי טופ מישהו?) והצ'ארם של אמן וינן, היינות שלו מעניינים לא פחות מהאיש. דגמנו מהמבחר את קטיפה שחורה שהראה פרי ואחיזה טובים בפה ואת הפטי ורדו הזני שלו שהראה טאנין ופרי כל כך עוצמתיים שאפשר בקלות לחשוב שזה פטיט סירה.  היינות בהחלט עשויים בצורה טובה מאוד.

מהקומה למטה דגמנו את סירה 2012 של שאטו גולן שהיה טעים מאוד, עם בייקוניות, עשן ופרי נהדר ואת גבעות פינו נואר, שאני חושב שמעולם לא הייתי מנחש שהוא מגיע מישראל, עם אופי של פינו נואר מאזור קר בהרבה. שאפו גדול ליקב המאוד מוצלח הזה. 

ואז, קצת לפני סיום, הבחנתי באבי פלדשטיין עם כמה בקבוקי פלסטיק ובהם טעימות חבית ראשוניות  מאוד מהיקב החדש שלו. אבי הוא בעיני מחשובי היננים הישראלים. יינות כמו הלא מסונן, מרלו דובב וכמובן הארגמן דובב שלו הם יינות ישראלים איקוניים שמראים על כישרון ותשוקה אמיתית לעשיית יין.

מהסאמפלים שאבי הביא טעמנו גרנאש קליל וטעים, קריניאן עוצמתי ומרלו שהיה לא פחות ממדהים, עם פרי מופלא ומבנה רחב ועשיר.
שם ליקב עדיין אין, אבל נראה לי שהמשורר ואיש הרוח יסתדר עם המשימה. יש למה לחכות...