שאטו גולן

כשאני חושב על שאטו גולן, אני חושב על ניגודים.

בכלל על הנייר, אתה לא חושב שאתה רוצה לאהוב את שאטו גולן.

חיצונית אתה נתקל ביקב שמכל מרכיב בהוויה שלו נראה כאילו הוא רוצה להרשים. החל מהמבנה הגדול והמצועצע משהו, וכלה בתווית ובבקבוקים. הכל עושה רושם מתוקתק של מכונה משומנת, יעילה וחסרת נשמה. אולם כשאתה צולח את מפגן העוצמה הזה, וניגש למה שיש בתוך הבקבוקים, היין מצליח לא פעם לרגש, להפתיע ובדרך כלל להיות טעים.

ניגודים.
האיש, העניבה והגנב



אולי זה כדי שיהיה שאטו גולן לכל אחד, החל מהמנכ"ל האמריקאי של פירמת הענק שמוזג קברנה ישראלי בשל ועוצמתי כדי לחתום על עסקה גדולה, וכלה בחנוני יין שמחפשים תמיד את הדבר הבא ומתרגשים מהבציר המוצלח של הגשם האדום, האלגנטי והמתובל של היקב (שלא לדבר על יעקוב בשראביכ שהוריד כוס של גשם ורוד כאילו היה צ'יסר על הבר ואמר פשוט - "טעים").

אז לשאטו גולן הגענו בערב פורים, וכיאה לרוח החג אורי פגש אותנו מחופש עם פאה ג'ינג'ית (אולי ניסה להתחפש לגבי סדן) ועניבה מחמיאה, לקח גנב והוביל אותנו למטה אחר כבוד למרתף החביות הטחוב והמרשים של היקב.

אז התחלנו עם הגשם ורוד 14 שבוקבק כבר לא מזמן. הוא עשוי כולו מגראנש שגדל במיוחד לשימוש הזה, מחלקה ספציפית ועם טיפול בכרם שכל מטרתו הכנת רוזה. בסוף רוזה צריך להיות בעיקר טעים, וזה של אורי טעים בצורה יוצאת דופן, קליל, כיפי, יבש ועם פרי טעים מאוד (ואפילו בכוס פלסטיק ליווה בהצלחה את האוכל המתובל של 'שראביכ' ברמה).

המשכנו עם טעימת חביות. היינות היו בפאזות שונות בהתפתחות שלהם. חלקם היו ביישנים וסגורים וחלקם היו כבר בדרך לתוצר הסופי. טעמנו את מרכיבי הבלנד של הגשם הלבן.  היה שם גראנש בלאן, ביישן ורחב שעליו יצייר רוסאן עם פרי יפה וחמיצות מפתיעה את המורכבות השלמה של היין הזה.

טעים.
המשכנו עם גשם אדום. הגראנש נמצא כרגע בפאזה לא מאוד פירותית אלא עם פרופיל יותר מינרלי ואדמתי. אורי אומר שהוא מזכיר לו גראפה, ואני די התחברתי לאנלוגיה.  מהסירה טעמנו שני חלקות וקלונים. הראשון היה מהמהם. אף אקסטרימי לחלוטין שהזכיר עולמות רחוקים וישנים מכאן עם ריחות שנעו (בהתאם למתפאורה שתבחרו) בין סלעים רטובים, עישון של וויסקי או עדר של כבשים רטובות. הפה היה חד, רזה וטעים. השני סטדנרטי יותר נתן נפח, טאנין ומתיקות בולטת יותר של פרי ודומה יותר לגרסה הסופית של הסירה של שאטו גולן.

המורבדר של שאטו גולן, שלטענת אורי מפתיע בשנים מסויימות ומבוקבק זנית, נטעם כרגע כמאוד פלפלי ומתובל. כרגע עוד לא ברור לאן הוא הולך, והאם גם השנה יבוקבק בנפרד. בכלל, טריקי הזן הזה. מצריך הרבה ניסיון כדי להוציא ממנו את מה שהוא יכול לתת.

סיימנו את טעימת החביות עם מאסת הייצור של היקב. אורי נתן לנו לטעום שתי חלקות קברנה, הראשונה, שמיועדת לקברנה הבסיסי של היקב נותנת כרגע כל מה שאנשים מחפשים בקברנה ישראלי. פרי, מתיקות, מבנה וטאנין יפה. החלקה השנייה שבדרך כלל מגיעה לאליעד התאפיינה אולי בעוצמה גדולה יותר, אבל מבלי לגלוש לבשלות ריבתיות מבאסת ובאיזון יפה עם שאר המרכיבים של היין.

קינחנו ב- אליעד 13 שעובר כרגע ייצוב בקור ומחכה לבקבוק בשזמן הקרוב ושנותן את כל מה שיין דגל יודע לתת, וקינחנו ב- גשם לבן 13 שכרגע מרגיש באף קצת ביישן, אבל בפה הוא רחב ועשיר קצת כמו הבלנד הטנטיבי שטעמנו בחביות.

תגובות

רשומות פופולריות