להיות חובב יין בדור הY

"הדור הבא ישן בחדר הסמוך / אני שומע את נשימתו" (אהוד מנור, דור, 1985)

תלי תילים של מילים נכתבו על דור הY. על הבוז שלו למסורת, על הרצון שלו לשבור ולחדש, על הקשר בינו לבין הסדר העולמי החדש שמגולם ברעיון הכפר הגלובלי ובמהפכה האדירה שהאינטרנט חולל בחייו. מאז שנת 85 עברו כבר כמה עשורים, הדור גדל והיום הוא כבר זה שמתיישב מאחורי ההגה של תעשיית היין הבינלאומית.

אז מה זה אומר בעצם להיות חובב יין בדור הY?

נתחיל מלשחוט קצת פרות קדושות.
האם מישהו מכיר פרות קדושות גדולות יותר מאשר בורדו ובורגון?

כרמים זנוחות וזקנות, שמתגלות כפנינים לעת זקנה
התחושה שלו היא שהקדושה הבורגנית היא חלק ממכונת שיווק משומנת היטב שיצאה קצת משליטה. למי יש עכשיו כסף ורצון לשתות את כל התת חלקות בכל אחד מהטרוארים המיתיים והקדושים של אזור היין שהוא שלוחת האל עלי אדמות לאלו שמאמינים בכך? שלא תבינו אותו לא נכון, הוא יתרגש לשתות גראנד קרו מיקב נחשב משנה טובה, אבל במכפלת המחיר, הסיכון וכמות השנים שצריך לחכות, יש לו דברים יותר טובים לעשות.

בכלל, להיות חובב בדור הY זה אומר שאתה לא קורא או קונה את מה שיש לפרקר להגיד על בורדו (שאפילו הוא הבין את הכיוון ופרש השנה מלסקר את בורדו). כלומר אכפת לך איך היה הבציר, והאם משהו דרמטי השתנה בשערות של הבלורית של היקבים שאתה אוהב, אבל בסופו של דבר כנראה שבשלב זה של חייך לא יהיה לך כסף כדי לקנות שישיית לאפיט ולפתוח אחד כל חמש שנים כדי לראות איך היין מתפתח.

גם לנו יש דוגמאות ליננות
דור הY.
האמת שהוא בכלל לא מאמין בשישיות. שישיות קונים כשבטוחים שמה שיש בבקבוק זה משהו שתאהב גם עוד 10 שנים. הבעיה שהטעם משתנה כל הזמן, ולמען האמת, למי יש סבלנות לחכות כל כך הרבה זמן? הוא לא אוהב ליישן, הוא אוהב ריגושים כל הזמן, הוא צרכן יין חכם, אבל כזו שניזון מסיפורים על הכורם הויגורן, ועל הכרם בת ה140 שנה לא פחות (אם לא יותר), מאשר על איכות ייננית.

שלא תבינו לא נכון, יש לו כבוד עצום למסורת. הוא נוצר את הרגעים האלה שיוצא לו לטעום משהו מזה, אבל זה לא ממש הלחם והחמאה שלו.

הוא כזה שהאינטרנט פותח לו אינסוף אפשרויות. שהוא יכול להתעדכן ישירות ממעצבי דעת הקהל העולמית (שהם כבר מזמן לא עורכי דין יהודים מזדקנים, אלא סומליירים היפסטרים עם זקנים פסיכיים ועם אלפי עוקבי באינסטוש). שהוא מחובר כל הזמן לטרנדים עולמיים של מה שהכי חם כרגע בניו יורק. הוא גם כזה שנשבע באהבתו לעולם הישן, שמחזיר לו אהבה בזכות עשרות(!) אזורי יין שאף אחד לא התייחס אליהם עד לפני עשור (ואם כן, אז ביחס מזלזל ופטרוני). בוז'ולה, הלואר, צפון הרון, ז'ורה, ספרד, יוון והרשימה רק הולכת וגדלה.

הוא אוהב לחשוב בעצמו. כלומר לא באמת, גם הוא צרכן תוויות, רק שמקום הגדול, העשיר, המוחצן והמתחנף - הוא מחפש את התווית הרומנטית של היצרן הביו דינמי הפסיכי שגם מצליח לייצר יינות גדולים. החשיבה העצמית היא כמובן אשליה, אבל יש לו הרבה יותר מרחב עיצוב והשפעה מהתקופה של האוטוריטה המקצועית של ה"מתווך" האחד ויחיד. אי אפשר הרי בלי "מתווך", יש יותר מידי יין בעולם ומעט מידי זמן ורצון לטעום הכל, אבל בעידן שבו יש מאות בלוגרים, סומליירים וכותבי יין, קל לו למצוא את אלה  שעל טעמם הוא סומך כדי להגיע לדברים שהוא אוהב.

ג'ון בונה, הכתב המשפיע של הסאן פרנסיסקו ג'ורנל, ששם את הNew California wine במרכז תשומת הלב עולמית
הוא מתנגד לציונים. לא ממקום רציונאלי, אבל כן כי הוא מבין שהסדר הישן מבוסס עליהם בצורה כל כך עמוקה שכדי להשתחרר ממנו אין מנוס, אלא לשרוף את המנגנון הזה.

הוא מבין את ה"זנב הארוך". יודע למצוא את הטעם שלו בשלל הטרנדים, ולפתח אותו לאורך השנים.  ההנחה היא שתמיד צריך חידושים, ושתמיד במקום לשקוע במסורת יש לחדש, לקנות ולטעום את מה שחדש בתעשיה העולמית.

הוא אוהב את המשחק שבין העולם הישן לעולם החדש. הוא לא נשבע אמונים לעולם הישן, כמו חלק מבני הדור הקודם. הסיבה המרכזית היא כי הוא לא אוהב תוויות ושיוך. הוא נהנה מהמשחק המרתק שהשניים משחקים בניהם,  עולם של ריאקציה ותגובה וחוזר חלילה. כשמזדמן לו כבר לשתות בורדו צעיר ואיכותי הוא לא יכול שלא לשים לב להשקעה העצומה בטכנלוגיה שלא תבייש את האזורים המובילם של העולם החדש כמו נאפה ואוסטרליה.  הוא כמובן מעריך ונהנה מהמהפכה שהדור היינני ומעצב דעת הקהל בעולם החדש עושה אחרי שיצא לראות ולשתות את כל הטוב שיש בעולם הישן וחזר חזרה לאותם אזורי יין מרתקים, רק הפעם עם הרצון לחדש ולייצר יינות אלגנטים וטרואריסטים  שלא היו יכולים לגדול בשמרנות של בורדו, בורגון או הרון.

ראג'ט פארט. סומלייה, ינן ובעיקר סלב יין.
והוא נהנה מזה, מהיופי הסינרגטי שבין שני הסגנונות, שמאפשר להעז אבל עדיין להישמר למסורת. שהמסורת בסוף מטרתה היא לתת לו יינות טעימים, כאלה שישתלבו בשולחן האוכל ולא כאלה שיאפילו עליו. בכלל, "טעים " הוא מושג מפתח בכל הסיפור. מורכב, אלגנטי ועמוק זה אחלה. "טעים" זה המורכב והמרשים החדש.

תגובות

רשומות פופולריות