ביקור ביקב צרעה ובכרם שורש
יין טוב עושים בכרם.
יש מעט מאוד 'אמיתות' בעולם היין, אבל נראה לי שעל המשפט הזה לא יהיה עוררין. מבלי פרי טוב קשה לינן, מוכשר ככל שיהיה להוציא תחת ידו יין טוב. לכן כששאלתי את ערן עם אפשר לקפוץ לבקר ביקב ולטעום קצת דברים, שמחתי שהוא הציע להתחיל את הביקור בכרם שורש של היקב.
יש מעט מאוד כרמים בארץ שביססו לעצמם שם ומעמד שעומד בשורה אחת או אף מתעלה על שמו ומעמדו של היקב. כרם בן זמרה הוא אולי המפורסם (והגדול)מבינהם ויש גם את אל רום ואודם הצפוניים ואת דובב וקדיתא מהגליל, אבל מבין אלה ל'שורש' יש מקום של כבוד. ולא בכדי. הבחירה השיווקית של היקב להבליט את הטרואר מכתיבה מספר אילוצים (כמו לא לקנות ענבים מבחוץ ושמירה על מספר תוויות מוגבל), אבל בתורה מתגמלת את היקב בשיוך כמעט סמביוטי עם הכרמים שלו, ובמקרה הזה עם הכרם שלו. הכרם נטוע בסמוך למושב שורש, על מפנה צפון מערבי תלול (כאשר ההפרש בין החלק הנמוך של הכרם לגבוה הוא כ110 מטרים). אותי הפתיע לגלות שאין כל הרבה פוטנציאל חקלאי לכרמים בהרי יהודה שמשופעים בשמורות טבע וביושבים עם פוטנציאל נדל"ני גבוה. הכרם ברומו נמצא בגובה של כ700 מטר, מה שבסופו של דבר מתרגם לאיכות ענבים גבוהה, כתוצאה מחשיפה מתונה יחסית לשמש בחודשי ההבשלה (יוני, יולי, אוגוסט)לעומת אזורים נמוכים יותר.
בימים אלו הכרם מתעורר מתרדמת החורף לפריחה והנצה ירוקה. ערן טוען שהשנה עקב חורף קר יחסית ובאופן יוצא דופן, כל הגפנים התעררו באותו הזמן ובאותו הקצב מה שיוביל בתקווה לעבודה קלה יותר בכרם. בכרם עצמו אין הפתעות גדולות. המורבדר שננטע לפני מספר שנים, פינה את מקומו בעקבות איכות בעייתית והשקעה גדולה מאוד בכורמות שלא החזירה את עצמה. כמו כן יש עוד שתי חלקות שמחכות לנטיעה בקרוב, אבל עיקר הסיפור כאן הוא בענבי הסירה, המרלו, הקברנה והפטיט ורדו שמפתיע כאן ונותן יופי של פרי שתופס מקום של כבוד בבלנד. ערן אמר כי בכל פעם מחדש ז'אן קלוד ברואה (יועץ היקב ששימש בעבר כינן ב'פטרוס') מופתע מאיכות הפרי שהפטיט-ורדו מביא ולראיה הגדילה באחוזים שלו ב'שורש'.
את הסיבוב בכרם סיימנו ליד חלקת הסובניון בלאן ממנה ערן עושה את השורש הלבן. ערן סיפר שבימים הראשונים היה חשש גדול לבקבק יין סופר פרימיום לבן בשוק המקומי ולתמחר אותו במעל 100 שקלים לבקבוק, אולם לשמחתם (והאמת שגם לשמחתנו) המהלך צלח והיום מדובר באחד הלבנים הטובים שעושים כאן. בכלל נראה כי סובניון בלאן גדל טוב מאוד בארץ ונותן יופי של עניין בסגנונות השונים ובכל רמות האיכות.
כששאלתי את ערן על המחשבות של היקב על כורמות אורגנית, ערן אכן טען שזה הכיוון הכללי, אולם קשה ליקב לנקוט בצעדים כל כך דרמטיים מבלי להתחשב במכלול השיקולים, ובראשן היכולת של היקב להגן בצורה אפקטיבית על הגפנים בפני וירוסים שהפכו לסוג של מכת מדינה. ככלל היקב מאמין ב'חלקאות חושבת', כזו שלא נוקטת בצעדים אוטמטיים, אלה מתחשבת במציאות החקלאית באותו הרגע. הריסוס לדוגמא מתבצע אחרי אנליזה ומודלים חישוביים שמתחשבים במספר רב של פרמטרים שמשפיעים על כמות הריסוס ועיתיו. צעד נוסף הוא עידוד דגן בר מקומי שהופיע באחת מחלקות הכרם כדי שיתפרס גם בשאר החלקות, פרקטיקה אורגנית ידועה שמטרתה העשרת הקרקע על ידי יצירה של שכבה מיקרו-ביולוגית ברצפת הכרם. האם שורש יהפוך כולו לאורגני? ימים יגידו, אבל נראה שהסיפור לא כל כך פשוט לאור הסיכון הרב הטמון במהלך בכרם בריא.
אחרי הסיור בכרם נסענו ליקב כדי לטעום קצת יין. טעמנו הכל בצורה עיוורת.
צרעה, שורש לבן 2013 - בציר שני ליין הפנטסטי הזה שמאיים להפוך לסוג של קאלט מקומי. באף מינרליות מהממת שמלווה בפרי מעט טרופי (לי'צי) ומרוסן. הפה רחב ועשיר, עם טקסטורה מעניינת ועם סיומת ארוכה ומלאת פרי. כשטעמתי אותו בהשקה הפרי היה יותר מקדימה, וכרגע הפרי לקח קצת צעד אחורה, והמינרליות הרבה שיש ביין הזה הופכת אותו למקסים. לבן מהטופ המקומי.
צרעה, שורש אדום 2009 - האף קצת דסקרטי, עם תבלון של מנטה ופרי אדום/שחור יפה. הפה כרגע עם טאנין איכותי ומשלוב מאוד, מה שנותן ליין מרקם וטקסטורה מעניינים מאוד. הסיומת עצמה ארוכה ומלאת פרי. יין טוב ומאוזן, שכרגע נמצא בשלב מאוד 'שתי' בהתפתחות שלו.
צרעה, שורש אדום 2013 - יותר ירוק באף, ויחד עם הירקרקות הקלילה והמחמיאה הוא גם מלא יותר בפרי ובתבלון. מזכיר מאוד את ה09, אבל באקטבה אחת יותר ממנו כרגע. הטאנין מרגיש קצת גס בשלב הזה, אבל נראה לי שעוד כמה שנים הוא יתרכך ויהיה דומה יותר ל09.
טעימות חבית
סירה 14 (חלקה מהנטיעות החדשות שמכוונת לשורש) - פרי שחור יפה מאוד, יחד עם חיך רחב ועם טאנין רך יחסית.
פטיט ורדו 14 - מהמם. ירקרק במידה, פרי אדום יפה וחיך הדוק עם טאנין איכותי וחמיצות יפה. ציפתי למשהו הרבה יותר מפלצתי מהירוק הקטן והממזרי הזה שבארץ נותן תוצאות כל כך טובות.
בין השניים האלה נכנס בקבוק שנפתח אצלי ערב קודם, ונפקק חזרה עקב חוסר נגישות.
2010 Chateau du Hureau Lisagathe, Loire, France - אחרי לילה עם קצת חמצן הוא פשוט מפוצץ בפרי אדום ובתיבול מאוד ייחודי להורו. משהו שבין תערובת תבליני פרובנס לערער. הפה חומצי וחד עם טאנין מעט גס כרגע וסיומת מלאת טעמי פרי. פוטנציאל יפה ליין הזה.
ולסיום, טעימה מניסוי האיטלקי המעניין של היקב:
נטיעות האוזלטה התבצעו בשיתוף פעולה יחד עם יקב מאסי (Masi) שנחשב למחייה הזן. מדובר בענב איטלקי מאזור וורנה, עם אשכולות קטנים וטאניות גבוהה ששורשיו הגנטיים שונים מאוד מהזנים הקונבציונאלים. ערן טוען שבכלל לא בטוח שהוא שייך למשפחת הויטיס ויניפרה ( Vitis vinifera) ושאולי מדובר בגפן בר איטלקית. הנטיעות האלה הגיעו לישראל באמצעות מסע אישי של סנדרו בוסקאיני ממאסי בעקבות הזן. מסע שהחל בגיליו של הזן מחדש בשנות ה80 בחווה קטנה ליד וורנה, בחדירה שלו כיין זני ומרכיב בבלנד האמרונה של היקב, ובניסויים בו מסביב לעולם. בארץ הוא מבשיל מאוחר מאוד (סוגר כל שנה את הבציר של צרעה, באיחור של כמעט כחודש מהקודמים לו), אבל נותן איכות פרי גבוהה.
אוזלטה 14 - האף פרחוני עם פרי שחור,ותבלון עדין. הפה עם גוף בינוני, טאנין נוכח וחמיצות גבוהה מאוד וסיומת מלאת פרי. פתאום, אחרי הקו המאוד ברור של היקב, קיבלנו משהו אחר לגמרי. צפון איטליה פינת צובה. אני אהבתי מאוד.
היה גם 'מיסטי הילס 2012' לסיום שהיה שמח ומלא פרי. שונה מאוד מה11 שנטה לכיוון מינרלי יותר, עקב הבציר הקר בהרבה. בכל מקרה מדובר בחומר רציני, אבל כזה שצריך עוד זמן כדי להתחבר יחדיו.
יש מעט מאוד 'אמיתות' בעולם היין, אבל נראה לי שעל המשפט הזה לא יהיה עוררין. מבלי פרי טוב קשה לינן, מוכשר ככל שיהיה להוציא תחת ידו יין טוב. לכן כששאלתי את ערן עם אפשר לקפוץ לבקר ביקב ולטעום קצת דברים, שמחתי שהוא הציע להתחיל את הביקור בכרם שורש של היקב.
 |
| ביום יפה רואים מכאן את תל אביב |
בימים אלו הכרם מתעורר מתרדמת החורף לפריחה והנצה ירוקה. ערן טוען שהשנה עקב חורף קר יחסית ובאופן יוצא דופן, כל הגפנים התעררו באותו הזמן ובאותו הקצב מה שיוביל בתקווה לעבודה קלה יותר בכרם. בכרם עצמו אין הפתעות גדולות. המורבדר שננטע לפני מספר שנים, פינה את מקומו בעקבות איכות בעייתית והשקעה גדולה מאוד בכורמות שלא החזירה את עצמה. כמו כן יש עוד שתי חלקות שמחכות לנטיעה בקרוב, אבל עיקר הסיפור כאן הוא בענבי הסירה, המרלו, הקברנה והפטיט ורדו שמפתיע כאן ונותן יופי של פרי שתופס מקום של כבוד בבלנד. ערן אמר כי בכל פעם מחדש ז'אן קלוד ברואה (יועץ היקב ששימש בעבר כינן ב'פטרוס') מופתע מאיכות הפרי שהפטיט-ורדו מביא ולראיה הגדילה באחוזים שלו ב'שורש'.
כששאלתי את ערן על המחשבות של היקב על כורמות אורגנית, ערן אכן טען שזה הכיוון הכללי, אולם קשה ליקב לנקוט בצעדים כל כך דרמטיים מבלי להתחשב במכלול השיקולים, ובראשן היכולת של היקב להגן בצורה אפקטיבית על הגפנים בפני וירוסים שהפכו לסוג של מכת מדינה. ככלל היקב מאמין ב'חלקאות חושבת', כזו שלא נוקטת בצעדים אוטמטיים, אלה מתחשבת במציאות החקלאית באותו הרגע. הריסוס לדוגמא מתבצע אחרי אנליזה ומודלים חישוביים שמתחשבים במספר רב של פרמטרים שמשפיעים על כמות הריסוס ועיתיו. צעד נוסף הוא עידוד דגן בר מקומי שהופיע באחת מחלקות הכרם כדי שיתפרס גם בשאר החלקות, פרקטיקה אורגנית ידועה שמטרתה העשרת הקרקע על ידי יצירה של שכבה מיקרו-ביולוגית ברצפת הכרם. האם שורש יהפוך כולו לאורגני? ימים יגידו, אבל נראה שהסיפור לא כל כך פשוט לאור הסיכון הרב הטמון במהלך בכרם בריא.
 |
| הדגן בתמונה הוא חלק מהניסיון להפוך את הכרם ליותר בר קיימא. |
צרעה, שורש לבן 2013 - בציר שני ליין הפנטסטי הזה שמאיים להפוך לסוג של קאלט מקומי. באף מינרליות מהממת שמלווה בפרי מעט טרופי (לי'צי) ומרוסן. הפה רחב ועשיר, עם טקסטורה מעניינת ועם סיומת ארוכה ומלאת פרי. כשטעמתי אותו בהשקה הפרי היה יותר מקדימה, וכרגע הפרי לקח קצת צעד אחורה, והמינרליות הרבה שיש ביין הזה הופכת אותו למקסים. לבן מהטופ המקומי.
צרעה, שורש אדום 2009 - האף קצת דסקרטי, עם תבלון של מנטה ופרי אדום/שחור יפה. הפה כרגע עם טאנין איכותי ומשלוב מאוד, מה שנותן ליין מרקם וטקסטורה מעניינים מאוד. הסיומת עצמה ארוכה ומלאת פרי. יין טוב ומאוזן, שכרגע נמצא בשלב מאוד 'שתי' בהתפתחות שלו.
צרעה, שורש אדום 2013 - יותר ירוק באף, ויחד עם הירקרקות הקלילה והמחמיאה הוא גם מלא יותר בפרי ובתבלון. מזכיר מאוד את ה09, אבל באקטבה אחת יותר ממנו כרגע. הטאנין מרגיש קצת גס בשלב הזה, אבל נראה לי שעוד כמה שנים הוא יתרכך ויהיה דומה יותר ל09.
טעימות חבית
סירה 14 (חלקה מהנטיעות החדשות שמכוונת לשורש) - פרי שחור יפה מאוד, יחד עם חיך רחב ועם טאנין רך יחסית.
פטיט ורדו 14 - מהמם. ירקרק במידה, פרי אדום יפה וחיך הדוק עם טאנין איכותי וחמיצות יפה. ציפתי למשהו הרבה יותר מפלצתי מהירוק הקטן והממזרי הזה שבארץ נותן תוצאות כל כך טובות.
בין השניים האלה נכנס בקבוק שנפתח אצלי ערב קודם, ונפקק חזרה עקב חוסר נגישות.
2010 Chateau du Hureau Lisagathe, Loire, France - אחרי לילה עם קצת חמצן הוא פשוט מפוצץ בפרי אדום ובתיבול מאוד ייחודי להורו. משהו שבין תערובת תבליני פרובנס לערער. הפה חומצי וחד עם טאנין מעט גס כרגע וסיומת מלאת טעמי פרי. פוטנציאל יפה ליין הזה.
ולסיום, טעימה מניסוי האיטלקי המעניין של היקב:
נטיעות האוזלטה התבצעו בשיתוף פעולה יחד עם יקב מאסי (Masi) שנחשב למחייה הזן. מדובר בענב איטלקי מאזור וורנה, עם אשכולות קטנים וטאניות גבוהה ששורשיו הגנטיים שונים מאוד מהזנים הקונבציונאלים. ערן טוען שבכלל לא בטוח שהוא שייך למשפחת הויטיס ויניפרה ( Vitis vinifera) ושאולי מדובר בגפן בר איטלקית. הנטיעות האלה הגיעו לישראל באמצעות מסע אישי של סנדרו בוסקאיני ממאסי בעקבות הזן. מסע שהחל בגיליו של הזן מחדש בשנות ה80 בחווה קטנה ליד וורנה, בחדירה שלו כיין זני ומרכיב בבלנד האמרונה של היקב, ובניסויים בו מסביב לעולם. בארץ הוא מבשיל מאוחר מאוד (סוגר כל שנה את הבציר של צרעה, באיחור של כמעט כחודש מהקודמים לו), אבל נותן איכות פרי גבוהה.
אוזלטה 14 - האף פרחוני עם פרי שחור,ותבלון עדין. הפה עם גוף בינוני, טאנין נוכח וחמיצות גבוהה מאוד וסיומת מלאת פרי. פתאום, אחרי הקו המאוד ברור של היקב, קיבלנו משהו אחר לגמרי. צפון איטליה פינת צובה. אני אהבתי מאוד.
היה גם 'מיסטי הילס 2012' לסיום שהיה שמח ומלא פרי. שונה מאוד מה11 שנטה לכיוון מינרלי יותר, עקב הבציר הקר בהרבה. בכל מקרה מדובר בחומר רציני, אבל כזה שצריך עוד זמן כדי להתחבר יחדיו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה