ירדן וינטג' והשקת קצרין 11
הקודמים היו איפשהו בעשור הקודם, היו אלו שנים של אופטימיות זהירה שגובתה בפתיחת עשרות רבות של יקבים ועלייה גדולה בחשיפה ובאיכות של היינות הישראלים. בשנים ההם נראה היה שההכרה הבינלאומית ליקב הגדול מרמת הגולן ולשאר תעשיית היין הישראלית היא רק עניין של זמן. באויירת האופטימיות הזו הרגיש אולי הוינטג' כמו חגיגת החיים של התעשייה הישראלית. פסטיבל מרשים ומתוקתק של מעט דקדנס, שמחת חיים ואופטימיות.
מאז עברו הרבה ענבים על שולחן המיון של יקבי ישראל, והתמונה הפכה קצת פחות ורודה. הקטנים והלא טובים מיוחד, נאבקים בשביל לשרוד, חלק מההכי גדולים (כמו כרמל ובנימינה) עדיין מחפשים את דרכם, והבינוניים (הטובים) התבגרו ומיצבו לעצמם קהל, אמירה ושוק. השפה השתנתה מאוד מאז אותם שנות תום, מ"לעשות את היין הכי טוב שאפשר" השאיפה הפכה להיות "לעשות את היין שהכי משקף את המקום והשנה". יותר זנים שמתאימים לאקלים ים תיכוני, פחות הבשלה, יותר אופי ואלגטיות.
גם על יקבי רמת הגולן עברו מספר שנים לא פשוטות. מגפת הוירוסים פגעה קשות בכרמים החדשים של היקב שחייבו עקירה ונטיעה מחדש עם חומר ריבוי נקי. התקלה בבוצרת בבציר 2011 השמידה כ30% מהיבול, מכה קטלנית לכל עסק יצרני,שלא לדבר על הshift שחלק מהתעשייה עברה לכיוון יינות ים תיכוניים ואלגנטיים יותר. ואיכשהו מתוך כל הסיפור הזה עדיין הספינה המפוארת והמאובזרת של "יקבי רמת הגולן" עשתה את ההתאמות הנדרשות והמשיכה להפליג מבלי לשנות יותר מידי מהפילוסופיה שלה שמתמצה אולי הכי טוב במשפט - לעשות את היין הכי טוב שאפשר.אז אולי הוינטג' הנוכחי הוא סוג של געגוע לימים ההם, אבל בטוח שהוא שאיפה לעתיד חדש וטוב יותר, אחרי מספר שנים לא ממש פשוטות לרמת הגולן ולתעשייה.
בסדנת היין המרכזית ויקטור דיבר רבות על מגפת הליפרול ועל המהלכים אותם היקב יזם כדי להתמודד איתה. בין היתר היקב השתמש בטכנלוגיית מיפוי קרקע חדשה בנטיעות האחרונות שמטרתה היא למפות ברזלוציה גבוהה מאוד את אופי הקרקע בכרם. כמו כן רמת הגולן השקיעו רבות בנטיעות בהשרשה עמוקה שמטרתה לגרום לייקב לנהל משק מים טבעי יותר שלא יגרום למצב של השקייה מרובה ושל עקה. במקביל, היקב ניסה לשתול קלונים שמתאימים יותר לאקלים החם של רמת הגולן. התוצאות לא איחרו להגיע ובבציר האחרון כבר 37% מהפרי הגיע מהכרמים החדשים של היקב.
ההשקעה המדהימה הזו בכרמים לא מסתיימת שם, גם ביקב יש חידושים כשהחשוב בהם הוא ההשקעה בשולחן מיון ענבים אופטי מתקדם אל לה בורדו.
אז מה היה לנו עוד בסדנה? טעמנו מחביות 6 יינות זנים מבציר 14 בצורה עיוורת. אותי הרשים מאוד הקברנה פרנק ששיחרר פרי אדום, ירקרקות על גוף לא שמן במיוחד, עם חמיצות וטבה וטאנין רך. עוד היו גם סירה מעושנת מאוד, פחות בשלה מהרגיל מהיקב ועם טאנין נוכח ונשכני, פטיט ורדו פרחוני עם טאנין נוכח וקברנה קלאסי וטוב.
הטעימה המחישה את החומר המעולה שיש ליקב, כאשר האופי הירדני הטיפוסי שכולל הבשלה גבוהה ועץ איכותי עובר כחוט השני בכל היינות.
לאחר טעימה זו מהעתיד עברנו לטעום את יין הדגל של היקב מבציר 2011. ירדן קצרין.
2011 הייתה שנה מדהימה במונחים ישראלים. שנה כל כך קרה ואירופאית מעולם לא נמדדה בתעשיית היין הישראלית, כך שהציפיות שלי היו גבוהות. הקצרין הוא בלנד שרובו המוחלט מורכב מקברנה סובניון יחד עם נגיעה קטנה של מרלו לטובת האיזון והשיווי משקל של היין.
ירדן קצרין 2011, יקבי רמת הגולן - היין נפתח עם פרי שחור, שוקלד, מעט תיבול ואלכהול. הפה מלא עם פרי שחור, עץ וטאנין נוכח, אבל גם עם חומצה מעולה ויפה מאוד שלוקחת את היין לסיומת ארוכה ועשירה. החוויה הכללית היא של יין עשיר, גדול, מוחצן שעשוי מעולה, ולראייה למרות 15.5% האלכהול שלו, היין מרגיש מאוזן מאוד. מנסיון העבר, הקצרינים מגיעים לשיאם רק כעשור אחרי הבציר, אבל כבר עכשיו הוא מפנק את מי שישתה אותו. המחיר כבר חוצה את רף ה100 דולר לבקבוק, אבל לקחי העבר מראים שהיין נחטף ונמכר במכפלות של לפחות פי שניים בשנים שאחרי הבציר, כך שאולי יקבי רמת הגולן יודעים מה הם עושים.
יין מרשים, כמובן. יין מרגש? קטונתי, אבל אם כבר לבחור משהו מבציר 2011 מיקבי רמת הגולן, הלב הולך עם הקברנה אל רום המצויין שהושק לפני מספר חודשים.
מאוחר יותר הצטרפנו לטלי סנדובסקי, היננית האחראית על המבעבעים של רמת הגולן (ואולי חלק משרשרת נשית שתחילתה בשמפיין אצל הגברות קליקו,פומרי, בולינג'ר וסיומה ברמת הגולן עם היננית הישראלית הראשונה) לסדנת מבעבעים אותה היא העבירה.
סדרת המבעבעים של רמת הגולן היא ברמה גבוהה מאוד בכל קנה מידה, ומתאפיינת בכל הדברים שהופכים את היקב הזה לאדיר. השקעה עצומה ביקב ובכרם מתוך מטרה לייצר יין אלגנטי, נעים ונגיש. הבלאן דה בלאן המורכב כולו מענבי שרדונה נבצר מוקדם מאוד, כדי לשמור על החמיצות גבוהה של יין הבסיס, ועל רעננות הפרי. לאחר מכן היין עבור תסיסה אלכהולית ביקב, ותסיסה שנייה בבקבוק כמו בשמפיין, כאשר היין יוצא לשוק רק כ6 או 7 שנים אחרי הבציר, כאשר השמרים נרגעים, והחדות של חמיצות יין הבסיס נרגעה אף היא.
בסדנה טעמנו יינות בתהליך. בקצה אחד היה יין בסיס חומצי, חד ולא מאוזן שהמחיש את האמירה כי מבעבע מעולה עושים מיין מחורבן. המשכנו עם בלאן דה בלאן מבציר 14 שהיה כבר במהלך ההתיישנות בבקבוק והציג אופי גס עדיין וריחות שמרים עזים, והיה גם את הבלאן דה בלאן 2008 ששוחרר לא מזמן לשוק.היין נרגע קצת מאז ההשקה, הוא עדיין מאוד דחוס, ועם נוכחות של שמרים ושל פרי לבן, אבל הוא כבר נגיש ומאפשר הנאה. מי שמחפש קצת יותר מורכבות, מומלץ ליישן אותו עוד כמה שנים, כדי לתת לפרי היפה שיש פה לצאת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה