ביקור בדלתון

יקב דלתון נמצא קצת מחוץ לרדאר של סצנת היין הישראלית. היינות טובים כמעט כולם, אבל היקב לא הצליח להתבלט ולייצר הייפ תקשורתי ומסחרי שיבליט את יינותיו. כיקב בגודל בינוני הוא סובל משני העולמות. מצד אחד אין לו את הייחוד של יקבי הבוטיק, בהם היינן יכול ללטף כל בקבוק ולמכור אותו בטווח מחירים גבוה, ומצד שני אין לו את הורסטיליות המלאה שיש ליקבי ענק כמו רמת הגולן או כרמל, עם שלל הכרמים וקבוצת האיכות שלהם.

לתחושתי, מגמה זו לא תמשך לאורך זמן. לדלתון יש פרי מעולה שמגיע מכמה מהכרמים הטובים בארץ, לצד צוות מקצועי מתחדש שנראה שיכול למשימה. את נעמה סורקין שהחליטה לשנות מעט את הכיוון ומתמקדת כרגע בטיפוח הכרם בעל הפוטנציאל בתל פארס, החליף גיא אשל שנחת לא מזמן בארץ מקליפורניה אחרי שסיים את לימודיו בדייויס. גיא היה גם הסיבה המרכזית שהגעתי לבקר ביקב, אחרי שנפגשנו במספר הזדמנויות ומצאנו שפה משותפת על מגוון נושאים הקשורים לתחום.

גיא הגיע לעולם היין מיד אחרי הצבא לאחר שעבד כברמן בבר היין אלקלעי. מהר מאוד העיסוק ביין משך אותו הרבה יותר מלימודי הפסיכומטרי בהם ניסה להתמיד באותה התקופה, ולאחר התלבטות לא מאוד קשה, החליט גיא לנסות את מזלו בנאפה, שם לחברים של הוריו היה יקב כשר. הרומן עם סצנת היין של קליפורניה נמשך בשנים שחלפו בהן לצד עבודה ביקבים שונים באזור, הוא השלים את לימודיו בפקולטת היין היוקרתית של דיוויס (כשבין בוגריה בארץ נמצאים גיל שצברג וערן פיק). ברזומה שלו מופיעה גם השתלמות ביקב Broc Cellars הידוע כאחד ממובילי טרנד ה-New California wine ובציר ביקב Clonakilla המוערך שממוקם בקנברה, אוסטרליה שגם הוא שייך לתנועת האנטי-פארקריזם ששטפה את העולם החדש.

לאחר החזרה לארץ, בשילוב מופלא של כישרון ומזל, נחת גיא בדלתון והשאר כמו שאומרים - היסטוריה. ההשתלמות ביקבי עולם חדש, עם פילוסופיה ייננית של העולם הישן מבטיחות אולי בעתיד הקרוב ניעור של התדמית המנומנמת משהו של היקב ובשורה חדשה ומרעננת בשוק היין הישראלי. הפוטנציאל שם, עכשיו נשאר לראות רק איך הוא יתממש.

פומה בלאן, 2013 - הדוק, חד ולא מתחנף. מציג הרבה מאוד פרי לבן על גוף רזה וחומצי. טעים מאוד וקנייה טובה!

סמיון אלקוש 2013 - צריך הרבה מאוד ביצים כדי להוציא לשוק סמיון זני. הסמיון הזה נמצא על הצד העדין של הסקאלה ומציג שילוב מסקרן של אפרסק ודבש עדינים, שמגובים בגוף רחב, לא מאוד חומצי ומעט מלוח. האסוציאציה הראשונה שלי הייתה "אוממי" וזה אכן מתכתב עם המליחות המוזרה הזו שיש ביין. מוזר, מיוחד ושונה.

פינו גרי, 2013 - זן ארומטי שידוע בחנפנות שלו, אבל כאן הוא מושך לכיוון אלגנטי יותר. טרופי יותר מהשניים הקודמים, עם חמיצות מעולה ונפח טוב. יחד איתם הוא משלים שלישת יינות לבנים טובה עם מקדם Value גבוהה!

בלנד לבן, חסר שם עדיין, 2014 - מתוכנן לצאת לשוק כחלק מחגיגות ה-20 ליקב כיין דגל לבן. בלנד של שרדונה וסובניון בלאן. הבקבוק הנ"ל בוקבק רק ימים ספורים קודם לכן, כך שצריך לתת ליין עוד זמן. הוא נפתח עם הרבה משמש ומעט ריחות מחוזרים, שהשתחררו ושיחררו לאוויר אופי שרדונאי יותר עם אפרסק ואשכולית. החבית כרגע עדיין מעט מורגשת בפה, אבל המבנה של היין רחב, מבלי להגרר לחמאתיות. נראה בעל פוטנציאל גבוה. נחכה ונראה לאן הוא יתפתח.

עלמה אדום, בלנד בורדו 2012 - ירקרק בצורה מחמיאה ומעט אלכהולי, יחד עם המון פרי שחור ומעט תיבול. הפה שמנמנן ועשיר, עם נפח טוב וחמיצות מאזנת. בלנד בורדולזי ישראלי טוב שגם הוא מהווה  Value גבוהה.

פטיט סירה D, 2013 - מגיע מכרם בשפלת יהודה. הרבה פרי שחור מרוכז ובשר, עם טאנין נוכח וחומצה נמוכה. לא בדיוק כוס היין שלי, אבל יכול ללוות בהצלחה על האש ישראלי.

זינפנדל 2013 - גיא הגיע בדיוק בשלב הביקבוק, ולאחר מספר משחקים החליט להוסיף לזינפנדל עוד מספר אחוזים זניח של  גראנאש, פטיט סירה ומורבדר. ההשראה ליין המקסים הזה היתה הזינפנדל האייקוני של יקב רידג' המוערך מקליפורניה. היין מציג ריחות של פרי אדום, פלפל לבן ומשהו ירקרק וחמקמק עם פה חומצי ועסיסי מאוד שנותן הרבה מאוד פרי. יין שמח, בלי הרבה יומרות, אבל כן עם אמירה ואישיות. הפייבוריט שלי מבין האדומים עד כה.

קברנה רזרב 2012 - פרי אדום, עץ ומעט ירקרקות ומסתבר שמאפיינת את כל זני בורדו של היקב שמגיעים מהגליל. הפה עם גוף בינוני + ועם טאנין נוכח. קברנה ישראלי סולידי ביותר

שירז, אלקוש 2012 - מהנטיעות החדשות באלקוש. שירז עם פוטנציאל גבוה מאוד. פרי שחרחר, בשר מעושן ופה עם חומצה גבוהה וטאנין רך.

שירז, אלקוש 2013 - טעימת חבית. יותר חד ומלא, אבל עם אותו האופי בשרני/פירותי של אחיו הבוגר יותר.