סומלייה 2016

עוד שנה, עוד סומלייה. 

אז לצד מלחמת אחים קטנה בין מדריך היין הישראלי לבין היקבים שמחוץ לכפר הירוק (והודות לה, גם שלל מדריכי היין הישראלים שיראו אור בשנה הבאה), בציר מורכב ובעייתי ואולי גם ההשקה של המראווי לרקאנטי, לא נראה כי השנה שהייתה תיזכר בהיסטוריה הקצרה של תעשיית היין הישראלית כשנה מעניינת או מורכבת במיוחד. אולי זה סימן נוסף של בגרות בתעשייה. האווירה בסומלייה השנה היתה קצת כזו; נינוחה, לא ממהרת לשום מקום וממש לא סנסציונית.

אז רשמי טעימה מפורטים אין, אבל התרשמויות יש. לא יצא לי כמובן לטעום את כל היינות ולעבור בכל הדוכנים, אבל השתדלתי לכוון ליקבים ולמציגים שקרובים לטעמי האישי. 

התמונה מדף הפייסבוק של התערוכה

בקומה הראשונה טעמנו בדוכן של יקב ספרה את השרדונה 2015 שהיה טוב מאוד. נפח יפה של פרי עם חומצה טובה, אולם הוא התגמד מעט אל מול 2014 White Signature  שנעשה השנה כולו משרדונה מהכרם בגבעת ישעיהו. פרי מעולה שמלווה בנגיעה עדינה של חבית ובאיזון יוצא דופן. יופי של יין המצטרף לשורה של יינות מצויינים מאחד היקבים הטובים בארץ. 

מעט אחריו טעמנו את המבחר של סוסון ים. השנה הוצגו יינות אדומים זניים, לצד רומן (בלנד מזני דרום הרון) ואלול (בלנד של קברנה ופטיט סירה). טעמנו את הגרנאש שהראה יופי של פרי, מעין ריבת תותים, אולם הוא סבל כמו שאר היינות שטעמנו מאלדהידיות מעצבנת שקילקלה את החוויה. מעל כולם ניצב רומן 2013, בלנד עסיסי, מלא פרי בעל חמיצות מצויינת שהיה פשוט נפלא. מהדוכן ממול טעמנו את הפינו נואר של טורא שהיה אולי הפתעת התערוכה. אופי פינו-אי אמיתי עם ים של פרחים על פרי אדום בוהק. מרשים מאוד.

בדוכן של שאטו גולן, לצד רוזה וסוביניון שהיו מצויינים כהרגלם, טעמנו גם סירה 14 שעוד לא יצא לשוק והראה יופי של בשרניות ופרי יחד עם מורבדר 14 שהיה מלא בפרי מעושן ותיבול זני שיצא גם בבציר זה לבד ולא כחלק מבלנד. מהבצירים הקודמים טעמנו את הקברנה 2008 שהציג פרי עשיר, מאוזן וטאנין מרוכך. לצד זה, בדוכן של כישור טעמנו בלנד GSM שהיה מצויין. מלא בפרי, חומצי ומאוזן. 

בקומת הביניים נמשכנו לחיוך של רמי נעמן וטעמנו את היינות מבציר 2013. לצד פטיט ורדו מתובל ומצויין וקברנה פרנק ירקרק ונהדר נמצא גם הבלנד עשר שנים אחרי שהיה לא פחות מנפלא. פרי רענן, מאוזן ונטול כבדות שהחום הישראלי נוטה אליה מידי פעם. יופי של עבודה!. לצד אלה הקברנה רזרב 12 הרגיש מעט אלדהידי, בשל ולא רענן.  מעט לצידו נמצא הדוכן של דני מובשוביץ יחד עם שותפו ושמעון לסרי. אז לצד מגוון רחב של יינות מהעולם משווק דני גם את יקב כפירה שם טעמנו את כפירה 2012. בלנד מסתורי ומלא בתיבול, פרי אדום שחור וחמיצות מעולה.  

בדוכן צדדי ישב ז'אק קפסוטו, יהודי אמריקאי, בעל מסעדה בטרייבקה שמכר יינות ישראלים כבר בשנות ה-90 בניו יורק והחליט שהוא רוצה להשאיר אחריו מורשת בדמות יקב ישראלי - סיפור מעניין שאולי יום אחד נספר. לצד רוזה ולבן שהיו לא מספיק מעניינים, הפציע אדום מזני דרום הרון שהיה נהדר, עם המון פרי אדום, חומצה מעולה ונפח בינוני. יופי של יין. 

בדוכן הצדדי של מרש הציג אבי פלדשטיין דגימות מיקב פלדשטיין אשר קורם עור וגידים בימים אלו. טריו לבן ומרשים של דבוקי 2014, סוביניון/סמיון 2014 וויונייה 2014 הציג אופי, מורכבות ועניין. הסוביניון/סמיון, בלנד בסגנון בורדלזי הציג שפע של פרי לבן ומהודק עם נפח מצויין ואיזון. הדבוקי היה האקספרסיבי מהשלישיה, כרגע עם ריחות של מלון בשל ומעט חיזור בקצוות. הוויונייה היה מעט לא בפוקוס, כנראה כתוצאה מהבקבוק. באדומים בלט הגרנאש 2014 שהציג תות שדה, פלפל לבן, מורכבות רבה ונפח נהדר. לצידו הוצג ארגמן 2015 שנבצר 22 בריקס ורוכז עד ל-24 בריקס על ידי טכניקה הדומה לזאת אשר משתמשים בה בענבי אמרונה. המטרה היא לרכז את הפרי מבלי לגלוש לריבתיות ולשמור על הרעננות ועל המבנה של הענבים. יין פנטסטי עם צבע משוגע לחלוטין, המון פרי שחור/ סגול, עישון לצד חמיצות מצויינת ומבנה טוב. לא יודע אם ייוצר כיין זני, אבל אם כן זה אולי היין הכי מעניין שטעמתי השנה.  אבי פלדשטיין עושה יין כמו שהוא רוצה, בלי מגבלות. אם יש חדשות טובות מאלה ספרו לי עליהן.