טעימת בורדו 2001

"היי רועי, אני מארגן אירוע קטן, כמיטב המסורת, של יינות בורדו מבציר 2001. מסתדר לך התאריך?"

יש רק דרך אחת לענות להזמנה כל כך נדיבה. לבטל כל אירוע בתאריך הנ"ל, להודיע לכל הרלוונטיים על אי זמינות למספר שעות, ולהתרגש. לא בכל יום יוצא לשתות כמה מהיינות הגדולים בעולם, אחד לצד השני, בחברה כל כך טובה.

גם היום אין באמת תחליף ראוי לבורדו גדול. אולי בעשורים הקרובים אזורי יין נוספים ייצרו את המסורת והחוויה שמספקים יינות האזור, אולם יינות אלו בשיאם מספקים חוויה שהיא בלתי ניתנת לחיקוי. פרי אדום שחור, מעט ירקרקות, קסיס, קופסת סיגרים, יכולת התיישנות והתפתחות כמעט אינסופית ואיזון מדהים בין עוצמה לאלגנטיות.

אולם המצב בעשור השני של המאה ה-21 לא מאיר פנים לחובבי האזור. לצד שורה של בצירים שהוכתרו כבצירי המאה ועלייה עקבית באיכות היינות שנעשים באזור, המחירים של בצירים ויינות גדולים מרקיעים שחקים והופכים את חלום הבורדו הטוב והמתיישן למשהו שהוא בגדר חלום רחוק או תירוץ לאירוע מיוחד.

לצד שלושת בצירי תחילת  המילניום (2000, 2003 ו 2005) נמצאים שאר הבצירים מעט מחוץ לאור הזרקורים. 2001 התאפיינה כשנה מצוינת ללבנים מהאזור (היבשים והמתוקים) וכשנה מוצלחת לאדומים. היא חסרה את ההילה של 2003 ואת הריכוז האלגנטי שאפשר למצוא בבציר גדול כמו 2000, אולם היא עומדת בשורה אחת ואף עולה על בצירים דומים שלא נהנו מאור הזרקורים.

צמד לבנים להתחלה:

2001 Domaine de Chevalier Blanc, Pessac-Leognan, France - בלנד של סוביניון בלאן וסמיון מאחד מהיקבים הטובים ביותר באזור ליינות לבנים. מדהים שלבן בן 15 נמצא בפאזה כל כך רעננה. אפרסק, הדרים ומעטפת עדינה של עץ עוטפים יין עם חמיצות נפלאה ונפח מצוין. וואו. מהיינות שבזכותם שווה עוד לחפש יינות לבנים מבורדו.

2001 Pavillon Blanc du Chateau Margaux, Margaux, France   - היין הלבן של האחוזה המפורסמת ממרגו. המון דבש, בפה ובאף יחד עם ריחות שרי ומעט עץ. הפה רחב ועשיר. נמצא אחרי השיא, אבל אני מצאתי אותו עגול, רך ומנחם.

פלייט שני: מאפייני השנה

הפלייט העיוור ביקש להמחיש את האופי של השנה. הרעיון - לטעום זה לצד זה יינות מאותו היקב משנות בציר שונות.

יין א' - פרי אדום בשל עם מעט סירחון של ברט. בפה החמיצות טובה, עם סיומת בינונית, אולם חסר משהו במיד פאלט. הטאנין רך יותר ביחס ליין השני והפרי בשל יותר. 

יין ב' - האופי הפירותי סירחוני נמצא גם כאן, אולם הכל מרגיש הרבה יותר ממוקד. בפה היין מלא, עשיר עם טאנין נוכח ופרי אדום ומדויק. יופי של יין.

שני היינות הם  Chateau Branaire-Ducru - הראשון מבציר 2001 והשני מבציר 2000.

עוד הוכחה לחשיבות הגדולה של בצירים באזורי היין הקלאסיים.

פלייט שלישי: איכות וטרואר

שלישיה מבוססת מרלו. האחד 'רק' בורדו סופרייר, השני מהגדה השנייה והשלישי מיקב שאוהבים לשנוא. מה יצא? הפתעות לא מעטות


2001 Chateau de Reignac, Bordeaux Superieur, France - לפני הכל סיפור. באחד מטעימות הבציר המפורסמות התברג היין הלא מיוחס הזה למקום השני, מיד אחרי לאפיט, כאשר בדרך הוא משאיר מאחור לא מעט יינות גדולים. מינרלי עם קסיס, רצפת יער ומעט מנטה. הפה מעט קצר, אבל זה יופי של יין. בורדו סופרייר שנותן בראש ללא מעט מדורגים מהאזור.

2001 Chateau Troplong Mondot, Saint-Emilion Grand Cru, France - בשל עם יותר עץ ונוכחות. בפה הקו הבשל נמשך, עם חמיצות סבירה וטאנין נוכח. נבנה כדי להרשים וכך זה גם נראה


2001 Chateau Cos d'Estournel, Saint-Estephe, France - הכל במקום. אף מסחרר של קסיס, טבק וקפה, כאשר בפה החמיצות מעולה ומגובה בפרי ארוך ונהדר. אלגנטי ביחס למצופה מהיקב ויופי של יין.

אז מה היה לנו? בורדו סופרייר שמזכיר לנו שבבורדו יש עשרות אלפי יקבים, ושחלקם מתקרבים ברמה לרשימות המיוחסות של היקבים המדורגים. קוס מרשים ואלגנטי שהיה כמעט ה-יין של הטעימה, ועוד יין שממחיש את ההשפעה הרבה של הגלובליזציה של עולם היין על היננות בבורדו.

פלייט רביעי - פלייט הגראנד קרו המסורתי

מסורת זו מסורת, והיכן נמזגים זה לצד זה כאלה יינות ענקיים כדי שהדיוטות כמונו יחבטו בהם?

2001 Chateau Duhart-Milon, Pauillac, France - המלווה לענקים. צבע טרי וחי, טבק והמון עץ באף. בפה יש לא מעט פרי אדום, עם חמיצות טובה, אבל הוא מעט קצר. בטח ביחס לאחיו לפלייט.

2001 Chateau Lafite Rothschild, Pauillac, France - עמוק, מורכב ואלגנטי. לצד קסיס, חידודי עיפרון וטבק בפה הוא מראה עידון, אורך וריכוז גדולים. מאוד ראשוני עכשיו, אבל יגדל ויתפתח. יופי של יין.

2001 Chateau Latour, Pauillac, France - כבד יותר מהלאפיט, עם פרי בשל ועוצמתי יותר, עם הזמן הוא משתחרר ומגלה צדדים ירקרקים ומינרלים יותר. בפה הוא כבד ועשיר יותר עם נפח ובשלות יפה.

את הדוהרט הייתי שמח לשתות בכל יום של חיי, אולם הסיפור האמיתי כאן הוא שני הגדולים ראש בראש.

הלאפיט הרגיש מעט בשל מהרגיל,  אבל עם אותה מעטפת אלגנטית שהפכה לסימן ההיכר של היקב הזה בשנים האחרונות. לעומתו הלאטו'ר קצת פחות מעודן ויותר בועט, אך הוא עושה זאת בסטייל ובאריסטוקרטיה השמורה לאצולה. אז מי המנצח? לאפיט. בנקודות. אבל חוויה גדולה.

פלייט חמש - דרבי לאוביל.

כאמור, מסורת זו מסורת, ולשלישיית הלאבולים מסנט ז'וליין יש היסטוריה ארוכה בטעימות של ח.ד.
אז כרגיל, דרבי.

ברטון נגד פוייפרה.

2001 Chateau Leoville Barton, Saint-Julien, France - נגיש, עם פרי נקי ועשיר ומינרליות בולטת. הקו האלגנטי ממשיך גם בפה עם עושר רב של פרי וסיומת בינונית.

.2001 Chateau Leoville Poyferre, Saint-Julien, France - מלוכלך יותר, עם חמיצות גבוהה יותר והרבה פרי. אהבתי הרבה יותר, אבל זה תמיד היה הפייבוריט שלי לאורך השנים.