לוינסון, צרעה, דלתון ואחד ממרגלית. סיכום קצר לפני החג
אז לצד החום הכבד, יוני שכבר בפתח מסמל את שיא עונת ההשקות אירועי היין בארץ. הבציר כבר אוטוטו מתדפק על דלתות היקבים, וזו הזדמנות טובה לבקר ולטעום מה חדש ביקבים.
יקב לוינסון
את היקב הביתי של עידו לוינסון לא נדרש כבר להציג. מדובר בשחקן רציני ביותר שמכוון בכל שנה לטופ של התוצר המקומי. השנה לצד השקת היינות החדשים של עידו זו הייתה הזדמנות להרים כוסית לדור, הצאצאית החדשה למשפחת לוינסון.
יקב לוינסון
את היקב הביתי של עידו לוינסון לא נדרש כבר להציג. מדובר בשחקן רציני ביותר שמכוון בכל שנה לטופ של התוצר המקומי. השנה לצד השקת היינות החדשים של עידו זו הייתה הזדמנות להרים כוסית לדור, הצאצאית החדשה למשפחת לוינסון.
אז כיאה לאירוע עם מסורת ארוכת שנים, גם השנה מישהו ארגן בדרך לא דרך נתח פרושוטו משובח שגנב את ההצגה. כמיטב המסורת היה שם גם אורי כפתורי, שמלבד סיוע בזמן הבציר הפליא בטכניקת החיתוך ה'כפתורית' לנתח האיטלקי (יש תמונה, אבל היא מביכה מידי).
לוינסון, גראז' דה פאפא לבן 2015 - 100% שרדונה. פרי לבן, פרחים ומעטפת עדינה של עץ. הדגש כאן הוא על הפרי הנהדר והעסיסי שיש כאן מה שמאפשר ליין להיות נגיש כבר בגילו הצעיר, אך לא על חשבון נפח, מורכבות וחמיצות שייקחו אותו עוד מספר שנים. שרדונה אקספרסיבי ומענג
לוינסון, גראז' דה פאפא אדום 2014 - רוב של ענבי פטיט סירה יחד עם מעט קריניאן ומרסלן. האף כרגע מעט מאופק, אך לצד חתימת העץ האיכותית עולים ריחות של פרי אדום ותיבול. הפה לעומת זאת מדבר בקול גדול. עושר של פרי אדום ופלפל שחור, יחד עם חמיצות מעולה וגוף בינוני הופכים אותו לשתי ונגיש. לדעתי האדום הטוב ביותר של לוינסון עד עכשיו ואחד מהיינות הישראלים המעניינים ביותר שפגשתי.
היין הבא הושק מספר שבועות לפני,
לוינסון, אשכולות שלמים 2014 - שיתוף פעולה בין דניאל ליפשיץ, אלדד לוי ועידו לוינסון. מדובר בחבית אחת של פטיט סירה שעבר תסיסה באשכולות שלמים ובוקבק כמהדורה מיוחדת לטובת 'בורגון קראון'. מעושן, עם נגיעות של אוכמניות, תיבול ומעט מינרליות. העץ שם, אבל לא משתלט. בפה היין הדוק מאוד כרגע, אך הפרי נוכח וליין סיומת ארוכה ומורכבת. יין נהדר שהייתי יותר משמח לפגוש בעוד כמה שנים.
יקב צרעה
זה כבר בציר חמישי שאת ערן פיק (MW למי ששואל וCEO) מלווה ז'אן קלוד ברואה שהוא אולי אחד היננים החשובים בעשורים האחרונים. לצד שיפור מתמיד באיכות הפרי, השנים האחרונות בצרעה היו בסימן שיוף וניהול הטאנין ושאיפה ליינות שיענגו מהיום הראשון וימשיכו להתפתח למרות טאנין מרוסן יחסית. התוצאה ניכרת אולי יותר מכל בהרי יהודה ובשורש שנמצאים כבר עכשיו במקום נגיש וטעים להפליא ונראה כי יש להם עוד רבות לאן להתפתח.
בגזרת הלבנים:
צרעה, שורש לבן 2015 - כמה שאני אוהב את היין הזה. השנה הפרי מעט מרוסן יותר מההשקות הקודמות שזכורות לי, אבל האף מורכב מפרחים, אפרסק ונגיעות של גויאבה. בחיך החמיצות מצויינת ומגובה בנפח ובריסון שמגיע מהחבית. מצויין כמעט כרגיל
צרעה, הרי יהודה לבן 2015 - כבר בטעימת חבית מיד אחרי תסיסה היה ברור שהשנה השרדונה משורש נמצא בליגה אחרת לגמרי. חומצה אדירה ונוכחות יפה של אשכולית ופרי לבן שמגובה בנפח ונוכחות בפה. מתעלה מעל כל הרי יהודה אחר שיצא לי לטעום
באדומים:
צרעה, הרי יהודה אדום 2014 - פרי אדום, מינרליות , רעננות וטאנין רך הופכים את הבציר הנוכחי של הרי יהודה לנגיש וטעים בצורה יוצאת דופן. אפשר לבחון הליך שיפור של יקב בהמון חתכים, אבל לדעתי השיפור התמיד בצרעה נוכח קודם כל ביין הזה. אדום לקיץ, נראה לי שאין מחמאה גדולה מזו.
צרעה, שורש אדום 2014 - עליית מדרגה בעומס ובמורכבות. הפרי אדום שחור והתיבול נוכח כאן הרבה יותר מהרי יהודה. הפה מוצק ונוכח, אך הטאנין מרגיש מרוסן ועגול. as good as it gets
צרעה, מיסטי הילס 2013 - יין הדגל של היקב. בלנד מחלקה יחידנית של סירה וקברנה. אף מרשים ו'בורדלזי' עם קסיס,פרי אדום וברקע תיבול מאופק. הפה לעומת זאת משחק את המשחק שבין שני הזנים כאשר טעמי הפרי הם טעמים של סירה ים תוכנית עם פרי עשיר ורחב על השריריות של הקברנה. מיסטי הוא רץ למרחקים ארוכים, וכך גם ה2013, אולם אני התחברתי יותר לאחים הצעירים יותר מ2014.
יקב דלתון
אחד היקבים המעניינים ביותר בתקופה האחרונה הוא יקב דלתון. לצד כרמים איכותיים ותשתיות מרשימות, גייס לפני כשנתיים היקב לשירותיו את גיא אשל, בוגר דיוויס, שראה עולם וקרוב אולי יותר מכולם לסצינת הNEW ההיפסטרית שמובילה בשנים האחרונות את אזורי היין של העולם החדש. המפגש בין אשל לבין התבנית המהוגנת משהו של דלתון מבטיחה בעתיד הקרוב כמה הפתעות, אז כשהציעו לי לטעום 2 יינות חדשים שגיא חתום עליהם, קפצתי על ההזדמנות.
דלתון, סובניון בלאן רזרב 2015 - אף יפה של דשא קצוץ ורעננות הדרית. הפה בשל ועשיר עם קרמיות שכנראה מגיעה ממגע עם השמרים. היה חסר לי משהו במידפאלט, אבל היין הלך וגדל עלי עם הזמן ומצאתי עצמי מחבב אותו יותר ויותר ככל שהערב התקדם.
דלתון רוזה 2015 - הרוזה הבסיסי של היקב. חצי יבש, עם צבע יפה ריחות של תות ופרחים. המתיקות נוכחת בפה, אבל יש חומצה שתאזן אותה. אני לא מחובבי הז'אנר, אבל יש מעט מאוד יינות ישראלי שילוו בהצלחה צלחת חריימה כמו שהרוזה הזה ליווה.
בעתיד הקרוב יהיו עוד כמה הפתעות מדלתון ובהם גרנאש ושאנין בלאן שמייצבים עצמם בשנים האחרונות כזני העתיד של התעשיה. מחכים כבר לראות את התוצאות....
יקב מרגלית
מרגלית ניצב כבר שנים כמגדלור של איכות ועקביות. לצערי לא הזדמן לי השנה לבקר באירוע ההשקה השנתי, אולם יצא לי להניח את היד על בקבוק אחד של קברנה מבציר 14.
מרגלית, קברנה סובניון 2014 - קסיס, חידודי עיפרון, ירקרקות עדינה ומעט אנמליות מתגלים באף המורכב. הפה בשל, אך שומר על איזון ולא נגרר לבשלות יתר. הטאנין נוכח והסיומת ארוכה ומורכבת. הרבה זמן שלא שתיתי קברנה ישראלי כל כך רענן, חד וממוקד. יופי של יין
יקב צרעה
זה כבר בציר חמישי שאת ערן פיק (MW למי ששואל וCEO) מלווה ז'אן קלוד ברואה שהוא אולי אחד היננים החשובים בעשורים האחרונים. לצד שיפור מתמיד באיכות הפרי, השנים האחרונות בצרעה היו בסימן שיוף וניהול הטאנין ושאיפה ליינות שיענגו מהיום הראשון וימשיכו להתפתח למרות טאנין מרוסן יחסית. התוצאה ניכרת אולי יותר מכל בהרי יהודה ובשורש שנמצאים כבר עכשיו במקום נגיש וטעים להפליא ונראה כי יש להם עוד רבות לאן להתפתח.
צרעה, שורש לבן 2015 - כמה שאני אוהב את היין הזה. השנה הפרי מעט מרוסן יותר מההשקות הקודמות שזכורות לי, אבל האף מורכב מפרחים, אפרסק ונגיעות של גויאבה. בחיך החמיצות מצויינת ומגובה בנפח ובריסון שמגיע מהחבית. מצויין כמעט כרגיל
צרעה, הרי יהודה לבן 2015 - כבר בטעימת חבית מיד אחרי תסיסה היה ברור שהשנה השרדונה משורש נמצא בליגה אחרת לגמרי. חומצה אדירה ונוכחות יפה של אשכולית ופרי לבן שמגובה בנפח ונוכחות בפה. מתעלה מעל כל הרי יהודה אחר שיצא לי לטעום
באדומים:
צרעה, הרי יהודה אדום 2014 - פרי אדום, מינרליות , רעננות וטאנין רך הופכים את הבציר הנוכחי של הרי יהודה לנגיש וטעים בצורה יוצאת דופן. אפשר לבחון הליך שיפור של יקב בהמון חתכים, אבל לדעתי השיפור התמיד בצרעה נוכח קודם כל ביין הזה. אדום לקיץ, נראה לי שאין מחמאה גדולה מזו.
צרעה, שורש אדום 2014 - עליית מדרגה בעומס ובמורכבות. הפרי אדום שחור והתיבול נוכח כאן הרבה יותר מהרי יהודה. הפה מוצק ונוכח, אך הטאנין מרגיש מרוסן ועגול. as good as it gets
צרעה, מיסטי הילס 2013 - יין הדגל של היקב. בלנד מחלקה יחידנית של סירה וקברנה. אף מרשים ו'בורדלזי' עם קסיס,פרי אדום וברקע תיבול מאופק. הפה לעומת זאת משחק את המשחק שבין שני הזנים כאשר טעמי הפרי הם טעמים של סירה ים תוכנית עם פרי עשיר ורחב על השריריות של הקברנה. מיסטי הוא רץ למרחקים ארוכים, וכך גם ה2013, אולם אני התחברתי יותר לאחים הצעירים יותר מ2014.
יקב דלתון
אחד היקבים המעניינים ביותר בתקופה האחרונה הוא יקב דלתון. לצד כרמים איכותיים ותשתיות מרשימות, גייס לפני כשנתיים היקב לשירותיו את גיא אשל, בוגר דיוויס, שראה עולם וקרוב אולי יותר מכולם לסצינת הNEW ההיפסטרית שמובילה בשנים האחרונות את אזורי היין של העולם החדש. המפגש בין אשל לבין התבנית המהוגנת משהו של דלתון מבטיחה בעתיד הקרוב כמה הפתעות, אז כשהציעו לי לטעום 2 יינות חדשים שגיא חתום עליהם, קפצתי על ההזדמנות.דלתון, סובניון בלאן רזרב 2015 - אף יפה של דשא קצוץ ורעננות הדרית. הפה בשל ועשיר עם קרמיות שכנראה מגיעה ממגע עם השמרים. היה חסר לי משהו במידפאלט, אבל היין הלך וגדל עלי עם הזמן ומצאתי עצמי מחבב אותו יותר ויותר ככל שהערב התקדם.
דלתון רוזה 2015 - הרוזה הבסיסי של היקב. חצי יבש, עם צבע יפה ריחות של תות ופרחים. המתיקות נוכחת בפה, אבל יש חומצה שתאזן אותה. אני לא מחובבי הז'אנר, אבל יש מעט מאוד יינות ישראלי שילוו בהצלחה צלחת חריימה כמו שהרוזה הזה ליווה.
בעתיד הקרוב יהיו עוד כמה הפתעות מדלתון ובהם גרנאש ושאנין בלאן שמייצבים עצמם בשנים האחרונות כזני העתיד של התעשיה. מחכים כבר לראות את התוצאות....
יקב מרגלית
מרגלית ניצב כבר שנים כמגדלור של איכות ועקביות. לצערי לא הזדמן לי השנה לבקר באירוע ההשקה השנתי, אולם יצא לי להניח את היד על בקבוק אחד של קברנה מבציר 14.
מרגלית, קברנה סובניון 2014 - קסיס, חידודי עיפרון, ירקרקות עדינה ומעט אנמליות מתגלים באף המורכב. הפה בשל, אך שומר על איזון ולא נגרר לבשלות יתר. הטאנין נוכח והסיומת ארוכה ומורכבת. הרבה זמן שלא שתיתי קברנה ישראלי כל כך רענן, חד וממוקד. יופי של יין
תגובות
הוסף רשומת תגובה